מדרש על שמות 2:1

וילך איש מבית לוי וגו'. ולאנה הלך, מלמד שהלך בעצת בתו, לפי שעמרם גדול הדור היה, כיון שראה גזירת פרעה הרשע אמר לשוא אנו עמלים, עמד וגירש את אשתו, ועמדו כולם וגרשו את נשותיהם, אמרה לו בתו אבא גזירתך קשה מגזרת פרעה הרשע, פרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות, פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה [גזרית] בעולם הזה ובבא, פרעה הרשע ספק גזירותיו קיימת, ספק לא, אבל אתה צדיק בודאי גזירתך קיימת, שנאמר ותגזר אומר ויקם לך (איוב כ"ב כ"ח), מיד עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולם והחזירו את נשותיהם. ולמה אמר ויקח ויחזיר מיבעי ליה, אלא מלמד שעשה לה מעשה ליקוחין, הושיבה באפריון, ואהרן ומרים מרקדין לפניה, ומלאכי השרת אומרים אם הבנים שמחה (תהלים קי"ג ט'):

ויקח את בת לוי. אפשר בת ק"ל שנה היתה וקרו לה בת, אלא מלמד שנעשו בה סימני נערות:

וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי, לְהֵיכָן הָלַךְ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי זְבִינָא שֶׁהָלַךְ בַּעֲצַת בִּתּוֹ. תַּנְיָא, עַמְרָם גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה וכו' [כדאיתא לעיל]. וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי, וְהֶחֱזִיר לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא וַיִּקַּח, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי זְבִינָא שֶׁעָשָׂה לָהּ מַעֲשֶׂה לִקּוּחִים, הוֹשִׁיבָהּ בְּאַפִּרְיוֹן וּמִרְיָם וְאַהֲרֹן מְרַקְּדִין לִפְנֵיהֶם, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים (תהלים קיג, ט): אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. אֶת בַּת לֵוִי, אֶפְשָׁר בַּת מֵאָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה הָיְתָה וְקָרֵי לָהּ בַּת, וְהָא אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא יוֹכֶבֶד הָיְתָה, וְהִיא הָיְתָה הוֹרָתָה בַּדֶּרֶךְ וְלֵדָתָהּ בֵּין הַחוֹמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כו, נט): אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם, לֵדָתָהּ בְּמִצְרַיִם וְלֹא הוֹרָתָה, וְקָרֵי לָהּ בַּת, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי זְבִינָא שֶׁנּוֹלְדוּ בָהּ סִימָנֵי נַעֲרוּת.