מדרש על שמות 2:6

וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ, וַתֵּרֶא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא וַתִּרְאֵהוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא שֶׁרָאֲתָה עִמּוֹ שְׁכִינָה [כלומר ותראהו לשכינה עם הילד]. וְהִנֵּה נַעַר בּוֹכֶה, קָרֵי לֵיהּ נַעַר וְקָרֵי לֵיהּ יֶלֶד, תְּנִי הוּא יֶלֶד וְקוֹלוֹ כְּנַעַר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה אִם כֵּן עֲשִׂיתוֹ בַּעַל מוּם לְמשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אֶלָא מְלַמֵּד שֶׁעָשְׂתָה לוֹ אִמּוֹ חֻפַּת נְעוּרִים בַּתֵּבָה. בֹּכֶה, הָיָה בּוֹכֶה וְאוֹמֵר שֶׁמָּא לֹא אֶזְכֶּה וְאֶרְאֶה אֲחוֹתִי הַמַּמְתֶּנֶת לִי. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה, יֶלֶד הָיָה וּמִנְהָגוֹ כְּנַעַר. בָּא גַּבְרִיאֵל וְהִכָּה לְמשֶׁה כְּדֵי שֶׁיִּבְכֶּה וְתִתְמַלֵּא עָלָיו רַחֲמִים. וַתַּחְמֹל עָלָיו, כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ בּוֹכֶה חָמְלָה עָלָיו. וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה, מִנַּיִן הִכִּירָה בּוֹ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲנִינָא, שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ מָהוּל. זֶה, מַהוּ זֶה, זֶה נוֹפֵל לַיְאוֹר וְאֵין אַחֵר נוֹפֵל לַיְאוֹר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִפִּילוּ משֶׁה לַיְאוֹר בָּטְלָה הַגְּזֵרָה, כְּהַהִיא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מַאי דִכְתִיב (ישעיה ח, יט): וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים, צוֹפִין וְאֵינָן יוֹדְעִין מַה צּוֹפִין, הוֹגִין וְאֵינָן יוֹדְעִין מַה הוֹגִין. רָאוּ שֶׁמּוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמַּיִם הוּא נִדּוֹן, עָמְדוּ וְגָזְרוּ (שמות א, כב): כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד, כֵּיוָן שֶׁהֻשְׁלַךְ משֶׁה לַמַּיִם, אָמְרוּ כְּבָר מֻשְׁלָךְ מוֹשִׁיעָן בַּמַּיִם, מִיָּד בִּטְלוּ הַגְּזֵרָה, וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁעַל מֵי מְרִיבָה הוּא לוֹקֶה. כְּהַהִיא דְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא מַאי דִכְתִיב (במדבר כ, יג): הֵמָּה מֵי מְרִיבָה, הֵמָּה רָאוּ אִצְטַגְנִינֵי פַּרְעֹה וְטָעוּ, הַיְינוּ דְּקָאָמַר (במדבר יא, כא): שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם וגו', אָמַר לָהֶם משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִילִי נִצַּלְתֶּם כֻּלְּכֶם. רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אָמַר אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶשְׂרִים וְאֶחָד בְּנִיסָן הָיָה, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן הָעוֹלָמִים מִי שֶׁעָתִיד לוֹמַר שִׁירָה עַל הַיָּם בְּיוֹם זֶה יִלְקֶה בַּמַּיִם בְּיוֹם זֶה. אָמַר רַב אַחָא בַּר חֲנִינָא אוֹתוֹ הַיּוֹם שִׁשָּׁה בְּסִיוָן הָיָה, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי שֶׁעָתִיד לְקַבֵּל תּוֹרָה מֵהַר סִינַי בְּיוֹם זֶה יִלְקֶה בְּיוֹם זֶה. אֵיתִיבוּן בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר נוֹלַד משֶׁה, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּמַאן דְּאָמַר בְּשִׁשָּׁה בְּסִיוָן נִשְׁלַךְ לַיְאוֹר נִיחָא, שֶׁמִּשִּׁבְעָה בַּאֲדַר עַד שִׁשָּׁה בְּסִיוָן יֵשׁ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁנִּטְמַן, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד בְּנִיסָן, לָא נִיחָא, וְלֵית תַּבְרָא אוֹתָהּ שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת הָיְתָה, רֻבּוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן וְרֻבּוֹ שֶׁל אַחֲרוֹן וְחֹדֶשׁ הָאֶמְצָעִי שָׁלֵם חָשֵׁיב לְהוּ תְּלָתָא יַרְחֵי:

אשר הגלה מירושלים אמר רבא שגלה מעצמו. ויהי אומן את הדסה היא אסתר קרי לה אסתר וקרי לה הדסה תניא רבי מאיר אומר אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה על שם הצדיקים שנקראו הדסים וכן הוא אומר (זכריה א ח) והוא עומד בין הדסים אשר במצולה. רבי יהודה אומר הדסה שמה ולמה נקרא שמה אסתר מפני שהיתה מסתרת את דבריה וכן הוא אומר אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה. רבי נחמיה אומר הדסה שמה ולמה נקרא שמה אסתר שהעובדי כוכבים היו קורין אותה על שם אסתהר. בן עזאי אומר אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה מפני שהיתה בינונית לא ארוכה ולא קצרה אלא בינונית כהדס (וכמו שאמרת חנה זרע אנשים כו׳) רבי יהושע בן קרחה אומר אסתר ירקרקת היתה וחוט של חסד משוך עליה. (עי׳ ברכות פ׳ אין עומדין) כי אין לה אב ואם (וכתיב) ובמות אביה ואמה למה לי אמר רב חסדא עיברתה אמה מת אביה ילדתה אמה מתה אמה. לקחה מרדכי לו לבת תנא משום רבי מאיר אל תקרי לבת אלא לבית (פי׳ לאשה) וכן הוא אומר (ש״ב יב ג) ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת משום דמפתו תאכל ותהי לו כבת אלא כבית הכא נמי לבית. ואת שבע הנערות הראויות לתת לה. אמר רבא מלמד שהיתה מונה בהן שבעת ימי שבת:

(שמות ב ו) ותפתח ותראהו את הילד ותרא מבעי׳ ליה אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא מלמד שראתה שכינה עמו. (שם) והנה נער בוכה קרי לו ילד וקרי לו נער תנא הוא ילד וקולו כנער דברי רבי יהודה אמר לו רבי נחמיה א״כ עשיתו למשה רבינו בעל מום אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים כתיבה אמרה שמא לא אזכה לחופתו (שם) ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה מנא ידעה אמר ר׳ יוסי ברבי חנינא מלמד שראתה אותו מהול. זה א״ר יוחנן מלמד שנתנבאה שלא מדעתה זה נופל ואין אחר נופל והיינו דא״ר אליעזר מאי דכתיב (ישעיה י יט) וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים וחמהגים צופים ואינם יודעים מה צופים מהגים ואינם יודעים מה מהגים ראו שמושיעם של ישראל במים הוא לוקה עמדו וגזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו כיון דשדייהו למשה במיא אמרו תו לא קא חזינן כי ההוא סימנא בטלו לגזרתייהו והם אינם יודעים שעל מי מריבה הוא לוקה והיינו דאמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב (במדבר כ יג) המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל המה שראו אצטגניני פרעה וטעו היינו דקאמר משה (שם יא כא) שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו אמר להם משה לישראל בשבילי נצלתם כולכם: