Musar על שמות 2:6

על דרך הפשט נוכל לתרץ על פי מה שנקדים מה שכתב הר"ן בדרשותיו כי הקשה קושיה גדולה, הלא משה רבינו ע"ה הוא אבי הנביאים ונבואתו היתה למעלה מהטבע לכל האותות אשר עשה, ואיך היה בו מום שהיה חסר אף מהטבע כי היה ערל שפתים, אין לך מום גדול מזה כי מעלת האדם על בעל חי שהוא שהאדם חי מדבר והוא היה ערל שפתים. ובפרק אין בן המודר (נדרים לח, א) אמרו אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ועניו וכולן במשה. ובסוטה פרק המקנא (יב, ב), והנה נער בוכה ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה (שמות ב, ו), קרי ליה ילד, וקרי ליה נער. אלא היה ילד, וקולו כנער, אמר ליה ר' נחמיה, א"כ עשיתו למשה כבעל מום כו'. הרי שתמה על מום קטן כזה ואיך לא נתמה על מום הגדול שבכולם שלא יהיה מדבר. ויהי אדם לנפש חיה (בראשית ב, ז) ותרגם אונקלוס לרוח ממללא, והוא היה ערל שפתים:

בכיה - עת לבכות, כגון בהיותו מתפלל לה' ושופך שיחה, דורש סליחה בודויים ותחנות על החטאים ועל העונות, ישפך כמים לבו ותרדנה דמעותיו, ובפרט בימי חדש אלול האדירים ועשרת ימי תשובה, אשר מלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כט ד), צריך שבבכי יבואו ובתחנונים. ומעלת הבכיה רבה מאד, שהרי אמרו (ברכות לב, ב) מיום שחרב בית המקדש שערי תפלה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו. ואמרו בזהר הקדוש על פסוק (שמות ב ו) ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה. דא ישראל, דכתיב (הושע יא א) כי נער ישראל, ומיד דפתחין בבכיה מיד ותחמל עליו. וכתבו גורי האר''י, שתפלת שחרית יתפלל בשמחה, ותפלת ערבית בבכיה. וסימן לדבר בערב ילין בכי ולבקר רנה (תהלים ל ו). אבל כגון אנן יתמי דיתמי הלואי שנתפלל כל תפלותינו בבכי. ואף על פי שצריך להיות עובד את ה' בשמחה ובטוב לבב יותר מרב כל, מכל מקום צריך שיהיו מערבים זה בזה עין במר בוכה ולב שמח, שמחה מהאי גיסא על אשר זכה להיות עומד ומשרת לפני מלך הכבוד ועושה נחת רוח לפני כסא כבודו, שאין שמחה בעולם גדולה מזו, ובמרירות יאנח על אשר אינו יודע להיות עובד אלקים כדת מה לעשות:

תקרא נערותיה, על כן דיבר מהעולם נגלה ונסתר. והנה שר העולם הוא מטטרון הנקרא נער, וכן משה רבינו ע"ה צורת העולם נקרא נער משננער ממעי אמו כתיב (שמות ) והנה נער, קולו כנער (סוטה יב, ב). וכן מש"ה ראשי תיבות *מטטרון *שר *הפנים. ואל משה אמר עלה אל ה' (שמות כד, א), פירש רש"י ז"ל מטטרון שמו כשם רבו, ואצלו כתיב ויקרא לשון חיבה. והמושפעים ממנו נקראו בערכו נערות. וזהו תקרא נערותיה, קרא משה לאהרן ולבניו וגומר (ויקרא ט, א) שהם ג"כ כמלאכים כמו שכתוב (מלאכי ב, ז) שפתי כהן כו' כי מלאך ה' צבאות. וכל נערה בתורה נער כתיב, ונערה קרי (עיין בראשית כד, יד):