מדרש על שמות 21:20

וכי יכה איש את עבדו וגו'. בכנעני הכתוב מדבר:

וירא חם אבי כנען (בראשית ט כב). אמר ר' יהודה בר שלום בשם ר' יעקב בר זבדי שאמר משום ר' אבהו הם ראה בעיניו והגיד בפיו, לפיכך אמר הקב"ה אם ילקה אחד מן העבדים בעינו או בשינו יצא לחירות, שנאמר וכי יכה איש את [עין] עבדו וגו' (שמות כא כ).

וכי יכה איש את עבדו או את אמתו יכול בעבד ואמה העברים הכתוב מדבר ת"ל עבד ואמה עבד ואמה שתורתן שווה זו לזו יצאו עבד ואמה העברים שאין תורתן שווה זו לזו דברי ר' יהודה: ר' שמעון אומר הרי הוא אומר (פס' כ"א) כי כספו הוא יצאו עבד ואמה העבדים שאין לו בהן כסף: וכי יכה איש. אין לי אלא איש אשה מניין ת"ל נקם ינקם בין איש בין אשה מה ת״ל איש פרט לקטן: בשבט. אין לי אלא בשבט מניין לרבות כל דבר ת"ל נקם ינקם בכל דבר (מה ת"ל בשבט אלא לומר לך בשבט הוא שיש בו דין יום או יומים אבל אם הכהו בסכין וסייף וכיוצא בהן ואמדוהו למיתה אינו בדין יום או יומים אלא אפלו מת לאחר שנה הוא נהרג עליו): ומת תחת ידו. מה אני צריך והלא אפלו מת לעשר שעות הרי זה חייב מה ת"ל ומת תחת ידו אלא אם אינו ענין למיתה תניהו ענין לשעבוד מכאן אתה אומר האומר לחבירו עבד זה מכור לך לאחר שלשים יום ר' אליעזר אומר שניהם חייבין בדין יום או יומים זה מפני שאינו שלו וזה מפני שאינו ברשותו: נקם ינקם. נאמרה כאן נקימה ונאמר להלן (ויק' כ"ו כ״ה) והבאתי עליכם חרב נקמת מה להלן סייף אף כאן בסייף יכול עשה בו מכה שאין בה כדי להמית כמכה שיש בה כדי להמית ודין הוא חייב בעבד וחייב בבן חורין מה בן חורין עד שיהא במכה כדי להמית אף בעבד עד שיהא במכה כדי להמית: