מדרש על שמות 21:19

כ״ו) ממשל, כיצד? הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך ויאמרו לזית וגו׳ לתאנה וגו׳ (שופטים ט׳:ז׳-ח׳), וכי העצים מבקשים מלך? אלא ישראל הוא שאמרו לעתניאל בן קנז ולדבורה ולגדעון שינהגו שררה על ישראל, ולא קבלו. כיוצא בו החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון לאמר תנה את בתך לבני לאשה (מלכים ב י״ד:ט׳) וכי מה נשואין יש בחוח ובארזים, אלא כנגד שכם ויעקב אבינו. וכן אתה מוצא בנביאים וכתובים שדברו משלים. במה דברים אמורים בדברי קבלה (נביאים וכתובים) אבל בדברי תורה ומצוה אי אתה יכול לדורשן מלשון משל חוץ משלשה דברים שר׳ ישמעאל דורשן בלשון משל והלכה כדבריו בשנים: אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו (שמות כ״א:י״ט) על בוריו, שאם אתה אומר על מקלו חולה הוא, אלא מלמד שקרא הכתוב משענת "גופו" כאלו נשען על מקלו. כיוצא בו אם זרחה עליו השמש (שם כ״ב) וכי השמש לו לבדו זרחה? אלא מה השמש שלום בעולם אף הגנב אם ידוע שלא בקש רק שלום הרי בעה״ב חייב עליו בדמיו. באלו שנים הלכה כר״י, והשלישי ופרשו השמלה (דברים כ״ב:י״ז) מחוורים הדברים כשמלה.

[ב] "אביו ואמו קלל" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "ומקלל אביו ואמו מות יומת" (שמות כא, יז), יכול לא יהא חייב עד שיקלל שניהם בבת אחת? תלמוד לומר "אביו..קלל" "אמו קלל" – אפילו אחד מהם. והלא הגר חייב על אמו ואינו חייב על אביו, דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר "אביו ואמו קלל" – את שהוא חייב על אביו חייב על אמו, ואת שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו. מודה ר' עקיבא בשתוקי שהוא חייב על אמו אף על פי שאינו חייב על אביו.

בבא קמא פרק ח - [תָּנוּ רַבָּנָן: מִנַּיִן שֶׁאִם עָלוּ בּוֹ צְמָחִים מֵחֲמַת הַמַּכָּה וְנִסְתְּרָה הַמַּכָּה, שֶׁחַיָּב לְרַפְּאוֹתוֹ, וְחַיָּב לִתֵּן לוֹ שִׁבְתּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: (שמות כ״א:י״ט) "רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא". יָכוֹל אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'רַק']. אָמַר מַר: יָכוֹל אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: 'רַק', שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה בָּעִי קְרָא? אַמְרֵי: מַאי "שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה"? כִּדְתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי רוֹפֵא וְאָכַל דְּבַשׁ אוֹ כָּל מִינֵי מְתִיקָה, מִפְּנֵי שֶׁדְּבַשׁ וְכָל מִינֵי מְתִיקָה קָשִׁין לַמַּכָּה, וְהֶעֱלָה מַכָּתוֹ גַּרְגּוֹתְנִי, יָכוֹל יְהֵא חַיָּב לְרַפְּאוֹתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'רַק'. מַאי 'גַּרְגּוֹתְנִי'? אָמַר אַבַּיֵי: נָאתָא כְּרִיכְתָּא. מַאי אֲסוּתֵיהּ? אָהֳלָא וְקִירָא וְקַלְבָּא. וְאִי אָמַר לֵיהּ: אַסְּיָךְ אֲנָא, אָמַר לֵיהּ: דָּמִית עָלַי כְּאַרְיָא אַרְבָא. וְאִי אָמַר לֵיהּ: אַיְתִּינָא אַסְיָא דְּמַגָּן בְּמַגָּן, אָמַר לֵיהּ: אַסְיָא דְּמַגָּן בְּמַגָּן, מַגָּן שָׁוֶה. וְאִי אָמַר: מַיְתִּינָא לָךְ אַסְיָא רְחִיקָא, אָמַר לֵיהּ: אַסְיָא רְחִיקָא עֵינָא עֲוִירָא. וְאִי אָמַר לֵיהּ הַךְ: הַב לִי לְדִידִי, וַאֲנָא מַסִּינָא נַפְשָׁאִי, אָמַר לֵיהּ: פָּשַׁעְתָּ בְּנַפְשָׁךָ וְשָׁקַלְתְּ מִינָאִי טְפֵי, וְאִי אָמַר לֵיהּ: קוּץ לִי מֵקַץ. אָמַר לֵיהּ: כָּל־שֶׁכֵּן דְּפָשַׁעְתְּ בְּנַפְשָׁךָ, וְקָרוּ לִי: 'שׁוֹר הַמַּזִּיק'.