מדרש על שמות 22:21

רַבִּי שָׁאַל לְרַבִּי בְּצַלְאֵל, מַהוּ דִכְתִיב (הושע ב, ז): כִּי זָנְתָה אִמָּם, אֶפְשָׁר שֶׁשָֹּׂרָה אִמֵּנוּ זוֹנָה הָיְתָה. אָמַר לוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא אֵימָתַי דִבְרֵי תוֹרָה מִתְבַּזִּין בִּפְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ בְּשָׁעָה שֶׁבַּעְלֵיהֶן מְבַזִּין אוֹתָם, אֲתָא רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבְדִימֵי וְעָבְדֵיהּ שְׁמוּעָה, אֵימָתַי דִּבְרֵי תוֹרָה נַעֲשִׂין כְּזוֹנוֹת בִּפְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ, בְּשָׁעָה שֶׁבַּעְלֵיהֶן מְבַזִּין אוֹתָם. רַבִּי יוֹחָנָן מַיְיתֵי לָהּ מֵהָכָא (קהלת ט, טז): וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה, וְכִי חָכְמָתוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה מִסְכֵּן, בְּזוּיָה הָיְתָה, אֶלָּא מַהוּ מִסְכֵּן מִי שֶׁהוּא בָּזוּי בִּדְבָרָיו, כְּגוֹן זָקֵן יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ (דברים טז, יט): לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, וְהוּא מַטֶּה מִשְׁפָּט. לֹא תַכִּיר פָּנִים, וְהוּא מַכִּיר פָּנִים. לֹא תִקַּח שֹׁחַד, וְהוּא לוֹקֵחַ שֹׁחַד, (שמות כב, כא): כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן, וְהוּא מְעַנֶּה אוֹתָם. שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחַר עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים יד, ג): אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְּעֵינָי. גִּדְעוֹן עָבַד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ח, כז): וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִּדְעוֹן לְאֵפוֹד, הֱוֵי שֶׁאֵין לְךָ מִסְכֵּן גָּדוֹל מִזֶּה, אוֹי לַדַּיָּן שֶׁמַּכִּיר פָּנִים בַּמִּשְׁפָּט. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא (ויקרא יט, טו): לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, מְלַמֵּד שֶׁהַדַּיָּן שֶׁמְּקַלְקֵל הַדִּין קָרוּי חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת, עָוֶל, שָׂנאוּי, מְשֻׁקָּץ, חֵרֶם, תּוֹעֵבָה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא עָלָיו חֲמִשָּׁה, רָע, מְנָאֵץ, מֵפֵר בְּרִית, מַכְעִיס, וּמַמְרֶה. וְגוֹרֵם חֲמִשָּׁה דְבָרִים לָעוֹלָם, מְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ, וּמְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם, וּמְסַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה, וּמַפִּיל יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב, וּמַגְלָם מֵאַרְצָם. אוֹי לַדּוֹר שֶׁמְּקֻלְקָל בְּמִדָּה זוֹ. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא (ויקרא יט, לה): לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּדִּין, אִם לַדִּין כְּבָר אָמוּר בַּדִּין, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר בַּמִּשְׁפָּט, בַּמִּדָּה, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהַמּוֹדֵד נִקְרָא דַּיָּן, וְאִם שִׁקֵּר קָרוּי חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת, וְגוֹרֵם חֲמִשָּׁה דְבָרִים. אוֹי לַדּוֹר שֶׁמִּדּוֹתָיו שֶׁל שֶׁקֶר, דְּאָמַר רַבִּי בְּנָיָא בְּשֵׁם רַבִּי הוּנָא, אִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁמִּדּוֹתָיו שֶׁל שְׁקָרִים מַלְכוּת בָּאָה וּמִתְגָּרָה בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, מַה טַּעַם (משלי יא, א): מֹאזְנֵי מִרְמָה תּוֹעֲבַת ה', וּכְתִיב (משלי יא, א): בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא, כְּתִיב (מיכה ו, יא): הַאֶזְכֶּה בְּמֹאזְנֵי רֶשַׁע, אֶפְשָׁר כֵּן שֶׁדּוֹר שֶׁמִּדּוֹתָיו שֶׁל שֶׁקֶר זוֹכֶה, אֶלָּא וּבְכִיס אַבְנֵי מִרְמָה. אָמַר רַבִּי לֵוִי אַף משֶׁה רְמָזָהּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה (דברים כה, יג): לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ, לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה, וְאִם עָשָׂה כֵן סוֹף שֶׁהַמַּלְכוּת בָּאָה וּמִתְגָּרָה בּוֹ, דִּכְתִיב (דברים כה, טז): כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כָּל עֹשֵׂה עָוֶל, וּכְתִיב (דברים כה, יז): זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.

דָּבָר אַחֵר, אַל תַּכְרִיתוּ וגו', הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי כב, כב): אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וגו', אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר אִם הוּא דַל, מַהוּ גוֹזֵל לוֹ, אֶלָּא לֹא דִּבֵּר אֶלָּא בְּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים שֶׁהוּא חַיָּב לִתֵּן לָהֶם מִן הַתּוֹרָה לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי, וְהִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא יִגְזֹל אָדָם מֵהֶם מַתָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לִתֵּן לָהֶם, כִּי דַל הוּא, דַּי לוֹ עֲנִיּוּתוֹ, לֹא דַיּוֹ לֶעָשִׁיר שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּרֶוַח וְעָנִי בְצַעַר, אֶלָּא אַף גּוֹזֵל מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. (משלי כב, כב): וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר וגו', כְּמָה דְתֵימָא (שמות כג, ו): לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט וגו', וְאוֹמֵר (שמות כב, כא): כָּל אַלְמָנָה וגו' (משלי כב, כג): כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות כב, כב כג): אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ וגו' וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי וגו'. דָּבָר אַחֵר, אַל תִּגְזָּל, מְדַבֵּר בְּשִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, לָמָּה קוֹרֵא אוֹתָן דַּלִּים שֶׁהָיוּ דַּלִּים בַּמִּנְיָן מִכָּל הַשְּׁבָטִים, אֵין לְךָ בְּכָל הַשְּׁבָטִים פָּחוּת בַּמִּנְיָן כִּמְנַשֶּׁה, שֶׁלֹא עָלָה מִנְיָנָם אֶלָּא (במדבר א, לה): שְׁלשִׁים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּמָאתָיִם, וְהֵם הָיוּ מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים חוּץ מֵאוֹתָן שֶׁהָיוּ מִבֶּן חֹדֶשׁ וְעַד עֶשְׂרִים, וְחוּץ מִן אוֹתָן שֶׁהָיוּ מִן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, אֲבָל כָּל שֵׁבֶט לֵוִי לֹא הָיוּ מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה אֶלָּא (במדבר ג, כב לד): עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וְאַהֲרֹן וּבָנָיו, לָמָּה שֶׁהָיוּ סְמוּכִים לַקֹּדֶשׁ וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ נִזְהָר כָּרָאוּי מִדַּת הַדִּין פּוֹגַעַת בָּהֶן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הֵם שׁוֹמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ כְּדֵי שֶׁלֹא תִּזֹּקוּ וְהֵם מִתְדַּלְדְּלִים בִּשְׁבִילְכֶם, אַל תִּגְזְלוּ מֵהֶם הַמַּתָּנוֹת שֶׁנָּתַתִּי לָהֶם, כִּי דַל הוּא, וְעוֹד שֶׁהֵם דַּלִּים מִנַּחֲלָה שֶׁלֹא נָטְלוּ עִמָּכֶם חֵלֶק בָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יג, לג): וּלְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן משֶׁה נַחֲלָה, (במדבר יח, כא כג): וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה וגו' וְלֹא יִקְרְבוּ עוֹד וגו' וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וגו'. וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר, כְּמָה דְתֵימָא (דברים כו, יב): כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ וגו', שֶׁאִם עָשִׂיתָ כֵּן כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וגו' אַל תִּגְזָל דָּל, מְדַבֵּר בִּבְנֵי קְהָת, לָמָּה קוֹרֵא אוֹתָן דָּל, שֶׁהָיוּ מִשֵּׁבֶט לֵוִי שֶׁלֹא נָטְלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ.

דבר אחר עד אנה ה'. אמרה כנסת ישראל להקב"ה יש מלך בלא כסא יש מלך בלא פלטורין. עד אנה ה' תשכחני. אינשית מה דאמרת לשמואל נבייא שאתה נצחונן של ישראל. שנאמר (שמואל-א טו כט) וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם. ואומר (במדבר כג יט) לא איש אל ויכזב. א"ר שמואל מה הפסוק הזה לא ראשו כסופו ולא סופו כראשו אלא בשעה שהקב"ה גוזר להביא טובה בעולם לא איש אל ויכזב ובשעה שהוא גוזר רעה ההוא אמר ולא יעשה. כך בשעה שאמר הקב"ה לאברהם (בראשית כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע. לא איש אל ויכזב. ובשעה שאמר לו (שם כב ב) קח נא את בנך. ההוא אמר ולא יעשה. ובשעה שאמר לו (שם טו יד) וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי. לא איש אל ויכזב. ובשעה שאמר לו (שם יג) ועבדום וענו אותם. ההוא אמר ולא יעשה. ובשעה שאמר (שמות ג טז) פקד פקדתי אתכם. לא איש אל ויכזב. ובשעה שאמר לו (דברים ט יד) הרף ממני ואשמידם. ההוא אמר ולא יעשה. א"ר ברכיה מעשה היה בחסיד אחד שהיה דורש (שמות כב כא) כל אלמנה ויתום לא תענון. אלמנה אחת שמעה אותו אתיא לגביה. אמר לה זילי השתא ובתר כן אתיא. אמרה ליה אי לאו דשמעית יתך אומר כל אלמנה ויתום לא אתיתי לגבך ואת אמר לי זילי ואתיא. כך אמרה כנסת ישראל רבונו של עולם לא באנו אצלך אלא סמיכים מה שכתב כי לא לנצח ישכח אביון ואת מנשי יתנא: