פירוש על שמות 22:21

כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו והיה אפשר לומר אם תענה אותו כי יצעק אלי אשמע צעקתו. ויובן בס"ד כי הנה ימצא לפעמים שיבא יתום קטן או אלמנה לפני הדיין לתבוע ממון אביו מיד אחדים והדיין הוא יעשה לו עינוי הדין ולא יוציא משפטו מהר אלא יניחנו מתמרמר בלך ושוב עד שיוציא ממון אביו. ואמנם כשיוציא הדיין הממון והיתום עודנו קטן ודאי לא ימסרנו בידו אלא צריך שיעמיד לו אפוטרופוס שישא ויתן קרוב לשכר ורחוק להפסד בממון ההוא עד שיגדל היתום והנה מאי דביני ביני עד שימצא היתום הזה וקרוביו אפוטרופוס נאמן הנה המעות ישארו בב"ד ולפעמים זה הדיין יצטרך למעות ויקח מהם לצרכו וכשימצאו אפוטרופוס נאמן ויביאוהו היתום וקרוביו בב"ד למסור הממון בידו הנה זה הדיין כבר לקח המעות לצרכו ואז ג"כ יענה אותו עינוי ב' שיהיה זה היתום הולך ובא עד שיוציא מעותיו מן הדיין למסור אותם לאפוטרופוס ונמצא שזה לקה בתרתי עינויים ענוי הא' עד שהוציא לו ממון אביו מאחרים ועינוי הב' עד שיצאו המעות מכיס הדיין ההוא וא"כ אז זה היתום יצעק להש"ית ב' צעקות בראשונה ובשנייה והקב"ה ישמע צעקתו ג"כ בתחלה ובסוף וז"ש אם ענה תענה אותו כלומר ב' עינויים דע לך שאם צעוק יצעק אלי בתחלה ובסוף גם אנכי שמוע אשמע ב' שמיעות בתחלה ובסוף:

כל אלמנה ויתום לא תענון. הוּא הַדִּין לְכָל אָדָם, אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה, לְפִי שֶׁהֵם תְּשׁוּשֵׁי כֹחַ וְדָבָר מָצוּי לְעַנּוֹתָם (מכילתא):

וטעם כל אלמנה אפילו עשירה בעלת נכסים, כי דמעתה מצויה ונפשה שפלה. ואמר אם ענה תענה אותו, כל יחיד מהם, על כן כתיב אחריו והיו נשיכם אלמנות, בעונש האלמנה וצעקתה, ובניכם יתומים, בצעקת היתום והעונש הזה לא מנו אותו רבותינו בכלל חייבי מיתה בידי שמים בברייתא דואלו הן שבמיתה השנויה בסנהדרין (פג.). והטעם, שאין זה מיתה כמיתת בני אדם בידי שמים שנאמר בהם ומתו בו כי יחללוהו (ויקרא כב ט) ולא תמותו (במדבר יח לב), אבל ענש בכאן שיהרג אותם בחרב אויב או במלחמה ירד ונספה בלא הודע והיו נשיהם אלמנות לעולם ובניהם יתומים לעולם: