מדרש על שמות 3:19

וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ, רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה עָתִיד פַּרְעֹה הָרָשָׁע לַעֲשׂוֹת וּלְהַכְבִּיד הָעֲבוֹדָה עַל הָעָם מֵעֵת שֶׁיֵּלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, וּכְדֵי שֶׁלֹא יִטְעֶה בַּדָּבָר, הוֹדִיעוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ וְכָךְ עָתִיד פַּרְעֹה לַעֲשׂוֹת בַּזְּמַן שֶׁתֵּלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתִי, כְּדֵי שֶׁלֹא יָשִׂיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה. וְאַף עַל פִּי כֵן הֵטִיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְעָלָיו נֶאֱמַר (קהלת ז, ז): כִּי הָעשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם.

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ב, יב): וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ, הַפָּסוּק הַזֶּה נֶאֱמַר עַל שְׁלֹמֹה וְעַל משֶׁה, עַל שְׁלֹמֹה כֵּיצַד, כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל נָתַן בָּהּ מִצְווֹת עֲשֵׂה וּמִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְנָתַן לַמֶּלֶךְ מִקְצַת מִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז, טז): לֹא יַרְבֶּה לוֹ סוּסִים וְכֶסֶף וְזָהָב וגו' וְלֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ, עָמַד שְׁלֹמֹה וְהֶחְכִּים עַל גְּזֵרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לָמָּה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים, לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁלֹא יָסוּר לְבָבוֹ אֲנִי אַרְבֶּה וְלִבִּי לֹא יָסוּר. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָלְתָה יו"ד שֶׁבְּיַרְבֶּה וְנִשְׁתַּטְחָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמְרָה רִבּוֹן הָעוֹלָמִים לֹא כָךְ אָמַרְתָּ אֵין אוֹת בְּטֵלָה מִן הַתּוֹרָה לְעוֹלָם, הֲרֵי שְׁלֹמֹה עוֹמֵד וּמְבַטֵּל אוֹתִי, וְשֶׁמָּא הַיּוֹם יְבַטֵּל אַחַת וּלְמָחָר אַחֶרֶת עַד שֶׁתִּתְבַּטֵּל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלֹמֹה וְאֶלֶף כַּיּוֹצֵא בּוֹ יִהְיוּ בְּטֵלִין וְקוֹצָה מִמֵּךְ אֵינִי מְבַטֵּל. וּמִנַּיִן שֶׁבִּטֵּל אוֹתָה מִן הַתּוֹרָה וְחָזַר לַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, טו): שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ. וְהֵיכָן חָזַר (במדבר יג, טז): וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ. וּשְׁלֹמֹה שֶׁהִרְהֵר לְבַטֵּל אוֹת מִן הַתּוֹרָה מַה כְּתִיב בּוֹ (משלי ל, א): דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה, שֶׁאִגֵר דִּבְרֵי תוֹרָה וֶהֱקִיאָן. (משלי ל, א): נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל, דָּבָר זֶה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים, לֹא אָמַר לוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל: לֹא יָסוּר לְבָבוֹ. (משלי ל, א): לְאִיתִיאֵל, שֶׁאָמַר אִתִּי אֵל, וְאֻכָל, מַה כְּתִיב בֵּיהּ (מלכים א יא, ד): וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי נוֹחַ לוֹ לִשְׁלֹמֹה שֶׁיְהֵא גוֹרֵף בִּיבִין שֶׁלֹא נִכְתַּב עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה, וּלְכָךְ אָמַר שְׁלֹמֹה עַל עַצְמוֹ (קהלת ב, יב): וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה וְדַעַת הוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת, אָמַר שְׁלֹמֹה מַה שֶּׁהָיִיתִי מַחְכִּים עַל דִּבְרֵי תוֹרָה וְהָיִיתִי מַרְאֶה לְעַצְמִי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ דַּעַת הַתּוֹרָה, וְאוֹתוֹ הַבִּינָה וְאוֹתוֹ הַדַּעַת, שֶׁל הוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת הָיוּ. לָמָּה, כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ, מִי הוּא שֶׁיִּהְיֶה רַשַּׁאי לְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתָיו וּגְזֵרוֹתָיו שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם חֲצוּבִים מִלְּפָנָיו, שֶׁכָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁיּוֹצֵא מִלְּפָנָיו טֶרֶם הוּא נִמְלַךְ בַּפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּמוֹדִיעַ לָהֶם הַדָּבָר כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ וְיָעִידוּ כֻּלָּן כִּי דִּינוֹ דִּין אֱמֶת וּגְזֵרוֹתָיו אֱמֶת וְכָל דְּבָרָיו בְּהַשְׂכֵּל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ל, ה): כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה, וְאוֹמֵר (דניאל ד, יד): בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָּמָא, שֶׁלְּפִי שֶׁהִרְהַרְתִּי אַחַר מַעֲשָׂיו נִכְשַׁלְתִּי, כֵּיצַד נֶאֱמַר עַל משֶׁה לְפִי שֶׁכְּבָר הוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה שֶׁלֹא יַנִּיחַ אוֹתָם פַּרְעֹה לֵילֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, יט): וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ, וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ, וּמשֶׁה לֹא שָׁמַר אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶלָּא בָּא לְהִתְחַכֵּם עַל גְּזֵרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהִתְחִיל אוֹמֵר: ה' לָמָּה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה, הִתְחִיל לָדוּן לְפָנָיו [כמו שכתוב למעלה]. וְעַל זֶה נֶאֱמַר שֶׁאוֹתָהּ חָכְמָה וָדַעַת שֶׁל משֶׁה שֶׁל הוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת הָיוּ. כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ, וְכִי מָה הָיָה לוֹ לְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ, מַה שֶּׁכְּבָר גִּלָּה לוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְחַזֵּק אֶת לִבּוֹ בַּעֲבוּר לַעֲשׂוֹת לוֹ דִּין תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱבִידָם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה, וְעַל דָּבָר זֶה בִּקְּשָׁה מִדַּת הַדִּין לִפְגֹּעַ בְּמשֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה, וּלְפִי שֶׁנִּסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבִּשְׁבִיל צַעַר יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר כֵּן חָזַר וְנָהַג עִמּוֹ בְּמִדַּת רַחֲמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'.

וַיֵּצֵא משֶׁה וַיִּצְעַק אֶל ה' עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים, רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ, לֹא דַי לָהֶם לַמִּצְרִיִּים הַשְׁחָתַת הַצְפַרְדְּעִים, אֶלָא שֶׁהָיָה קוֹלָן שֶׁל צְפַרְדְּעִים קָשֶׁה לָהֶם מִמַּכָּתָן, שֶׁהָיוּ נִכְנָסוֹת בְּגוּפָן וְצוֹעֲקִין בְּתוֹכָן, שֶׁנֶּאֱמַר: עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה, עַל דִּבּוּר הַצְּפַרְדְּעִים. וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר משֶׁה וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים, לְפִי שֶׁלֹא הָיָה לָהֶם שׁוּם הֲנָאָה בְּנִבְלָתָם וּבְעוֹרָן, לְכָךְ מֵתוּ. וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם חֳמָרִם חֳמָרִם, מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן הָיָה עוֹשֶׂה אַרְבַּע אַשְׁפּוֹת, וְהָיְתָה הָאָרֶץ מַבְאֶשֶׁת, לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִבְאָשִׁין מִמַּכּוֹת הַמִּצְרִיִּים, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה, כָּךְ דֶּרֶךְ הָרְשָׁעִים כְּשֶׁהֵן בְּצָרָה הֵם צוֹעֲקִים וּבְעֵת הָרְוָחָה חוֹזְרִין לְקִלְקוּלָן. כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', וְהֵיכָן דִּבֵּר (שמות ג, יט): וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ.