מדרש על שמות 32:21

צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי י, יב): שִׂנְאָה תְּעֹרֵר מְדָנִים וגו', שִׂנְאָה שֶׁנָּתְנוּ יִשְׂרָאֵל בֵּינֵיהֶם לְבֵין אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הִיא עוֹרְרָה לָהֶן דִּינֵי דִינִין, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן קָרוֹב לִתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה הָיְתָה הַשִּׂנְאָה כְּבוּשָׁה בֵּין יִשְׂרָאֵל לְבֵין אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, מִיּוֹם שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד שָׁנָה שֶׁנִּתְעוֹרְרָה עֲלֵיהֶן בִּימֵי יְחֶזְקֵאל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל כ, ז): וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי וגו', וְהֵם לֹא עָשׂוּ כֵן, אֶלָּא (יחזקאל כ, ח): וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ וגו', וְעָשִׂיתִי עִמָּהֶם בַּעֲבוּר שְׁמִי הַגָּדוֹל שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ, ט): וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי וגו'. (משלי י, יב): וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה, שֶׁאוֹהֵב הַמָּקוֹם אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי א, ב): אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'. דָּבָר אַחֵר, שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים, שִׂנְאָה שֶׁנָּתַן אַהֲרֹן בֵּין יִשְׂרָאֵל לְבֵין אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הִיא עוֹרְרָה עֲלֵיהֶם דִּינֵי דִינִין. אָמַר רַבִּי אַסֵּי מְלַמֵּד שֶׁהָיָה אַהֲרֹן נוֹטֵל קָרְבָּנָם וּפוֹחֲסוֹ לִפְנֵיהֶם וְאוֹמֵר לָהֶם דְּעוּ שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. הוּא שֶׁמּשֶׁה אָמַר לְאַהֲרֹן (שמות לב, כא): מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה, אָמַר לוֹ מוּטָב הָיָה לָהֶן שֶׁיִּדּוֹנוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יִדּוֹנוּ מְזִידִין. הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְמשֶׁה (שמות לב, לג): מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ט, כ): וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וגו'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אֵין לְשׁוֹן הַשְׁמָדָה הַכָּתוּב כָּאן אֶלָּא לְשׁוֹן כִּלּוּי בָּנִים וּבָנוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (עמוס ב, ט): וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת. וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה, תְּפִלָּה שֶׁנִּתְפַּלֵּל משֶׁה עָלָיו, וּמַה נִּתְפַּלֵּל משֶׁה עָלָיו, רַבִּי מָנָא דִּישְׁאַב וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, מִתְּחִלַּת הַסֵּפֶר וְעַד כָּאן כְּתִיב (ויקרא א, ח): וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן (ויקרא א, יא): וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן (ויקרא א, ז): וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַבּוֹר שְׂנוּאָה וּמֵימֶיהָ חֲבִיבִין, חָלַקְתָּ כָּבוֹד לָעֵצִים בִּשְׁבִיל בְּנֵיהֶן, דִּתְנִינַן תַּמָּן כָּל הָעֵצִים כְּשֵׁרִים לַמַּעֲרָכָה חוּץ מִשֶּׁל זַיִת וְשֶׁל גֶּפֶן, וּלְאַהֲרֹן אֵין אַתָּה חוֹלֵק לוֹ כָּבוֹד בִּשְׁבִיל בָּנָיו, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ שֶׁבִּשְׁבִילְךָ אֲנִי מְקָרְבוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ עִקָּר וּבָנָיו טְפֵלִים (ויקרא ו, ב): צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר.

וּמָה רָאָה שֶׁיְּגַדֵּל לְאַהֲרֹן וּבָנָיו לְקַדֵּשׁ אוֹתָם? אָמַר רַבִּי מָנִי דְּשָׁאַב וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁבִּקְשׁוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, אָמְרוּ לְאַהֲרֹן, קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים (שמות לב, א). עָמַד חוּר בֶּן כָּלֵב וְגָעַר בָּהֶן, מִיָּד עָמְדוּ עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. רָאָה אַהֲרֹן וְנִתְיָרֵא מֵעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו (שמות לב, ה). הֱוֵי קוֹרֵא בּוֹ, וַיִּירָא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו. תֵּדַע לְךָ שֶׁהָרְגוּ לְחוּר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לָהָר מָה אָמַר לָהֶם: הִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵיהֶם (שמות כד, יד). כְּשֶׁיָּרַד, אֵין אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהִזְכִּיר לְחוּר לֹא בַּחַיִּים וְלֹא בַּמָּוֶת. וּמַהוּ אוֹמֵר: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ וְגוֹ' (שמות לב, כא) הֱוֵי, שֶׁהָרְגוּ לְחוּר.