מדרש על שמות 34:26

ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ. א"ר מצינו בשלשה מקומות שהיו המלאכים מדיינין כנגד הקב"ה. באדם ובמשכן ובתורה. באדם מנין כשבקש לבראת את האדם נמלך במלאכים. אמר להם (בראשית א כו) נעשה אדם. התחילו לומר לו מה אנוש כי תזכרנו. אמר להם למחר תדעו חכמתו. כיון שבראו מה עשה הקב"ה כינס כל בהמה חיה ועוף לפני מלאכי השרת התחיל שואל להן שם כל אחד ואחד ולא היו יודעין. אמר להם הקב"ה מבקשים אתם לידע חכמתו של אדם שאני שואל אותו ואומר לי שמותן וקורא שמות לכולם. מה עשה כינס כל בהמה וחיה ועוף והעבירן לפניו שנאמר (שם ב יט) ויצר ה' אלקים מן האדמה. א"ר אחא והלא כבר נאמר (שם א כה) ויעש אלקים את חית הארץ. ומה תלמוד לומר ויצר. אלא להלן כתיב ויעש אלקים שבראן. וכאן כתיב ויצר לשון כינוס כענין שנאמר (דברים כ יט) כי תצור אל עיר. (בראשית ב יט) ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכי אין הכל צפוי לפניו. אלא מהו לראות מה יקרא לו. להראות למלאכי השרת חכמתו של אדם. ומה הוא שמו שהתקין לו הקב"ה הוא שמו שקרא אותו אדם הראשון שם לכל דבר. אמר לו הקב"ה ואתה מה שמך. אמר לו אני נאה להקראות אדם ולמה שנבראתי מן האדמה. ואני מה שמי אתה נאה להקראות ה' שאתה אדון על כל העולם לפיכך הוא אומר (ישעיה מב ח) אני ה' הוא שמי. שקראני אדם הראשון. מיד אמר הקב"ה למלאכים ראו חכמה שבלבו של אדם ואתם אומרים לי מה אנוש כי תזכרנו. וכן את מוצא במתן תורה כשבא הקב"ה ליתן תורה לישראל התחילו המלאכים מדיינין ואומרים לפניו מה אנוש כי תזכרנו. ואמרו לפניו אישורך שתתן תורה בשמים למה שאנו קדושים ותורתך קדושה אנו טהורים ותורתך טהורה אנו חיים ותורתך חיים. אמר להם אינה ראויה להתקיים בכם שנאמר (איוב כח יג) לא תמצא בארץ החיים. וכי יש ארץ למעלה. והיכן היא מתקיימת בתחתונים שנאמר (ישעיה מה יב) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי. ר' נחוניא בשם ר' יהודה אמר משל לאדם שהיה לו בן והיה אותו הבן חסר אצבע אחת והלך ללמדו אומנות (וכל עיסקה של אומנות) והיתה שם אומנות אחת שצריך כל האצבעות. אחר ימים בא אביו אצלו ומצאו שלא למד אותה האומנות. אמר לרבו לא למדתו אומנות זו. אמר לו אומנות זו צריכה כל האצבעות בנך חסר אצבע ואינו יכול ללמדה. כך אמר הקב"ה למלאכים אין התורה מתקיימת בכם למה שאין ביניכם פריה ורביה לא מיתה ולא טומאה ולא חולי אלא כולכם קדושים. וכתיב בתורה (במדבר יט יד) אדם כי ימות באהל. (ויקרא יד ב) זאת תהיה תורת המצורע. (שם יב ב) אשה כי תזריע. (שם טו יט) ואשה כי תהיה זבה. וכן (שם יא ט) את זה תאכלו. וכל הדברים האלה אין ביניכם. לכן נאמר (איוב כח יג) לא תמצא בארץ החיים. ועשה הקב"ה חסדו ונתן אותה למשה ככלותו לדבר כל הדברים אל המלאכים וכיון שירד משה ועשו ישראל אותו מעשה ונשתברו הלוחות שמחו מלאכי השרת ואמרו עכשיו תחזור תורה אלינו. וכשעלה משה לקבל פעם שניה את הלוחות אמרו מלאכי השרת רבונו של עולם והלא אתמול עברו עליה שכתבת בה (שמות כ ג) לא יהיה לך אלקים אחרים. אמר להם הקב"ה בכל שעה קטיגטין ביני ובין ישראל והלא אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בשר בחלב שנאמר (בראשית יח ח) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר. ותינוק שלהם כשהוא בא מבית רבו ואמו נותנת לו פת ובשר וגבינה והוא אומר לה היום למדני רבי (שמות לד כו) לא תבשל גדי בחלב אמו. לא מצאו לו מענה. באותה שעה אמר הקב"ה למשה (שם כז) כתב לך את הדברים האלה. עד שאין להם מענה ותשובה. וכשביקש הקב"ה לשרות במשכן אמרו מלאכי השרת לפניו מה אנוש כי תזכרנו. רבי יהודה בשם ר' איבו ורבי יהודה ברבי סימון אמרו שניהם מפסוק אחד פיתקין היו משליכין שנאמר (תהלים סח יג) מלכי צבאות ידודון ידודון ונות בית תחלק וגו'. כענין שנאמר (יואל ד ג) ועל עמי ידו גורל. ר' יודן ברבי איבו אמר אמר להן הקב"ה חייכם אני עושה שנאמר (חבקוק ג ג) כסה שמים הודו. תדע לך שכן הוא אומר (תהלים קמח א) הללויה הללו את ה' מן השמים. לכך אמר דוד ה' אדונינו מה אדיר שמך:

[עשר תעשר] מה כתיב למעלה מן הענין, לא תאכלו כל נבלה וגו' (דברים יד כא), ר' עזריה ור' יונתן בן חגי ור' יצחק בר מריון בשם רבי יוסי בר"ח אמרו, האוכל פירותיו טבלים, כאילו אוכל נבילות וטריפות, מה טעם לא תאכלו כל נבלה [עשר תעשר], רבי אבא ורב וא בשם רב אמרו האוכל פירותיו טבלים למעשר עני חייב מיתה. אמר ר' יצחק בשלשה מקומות כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו, אחד לעניינו, ואחד לענין תורה, ואחד לענין מעשרות, לעניינו מהו אומר, ראשית בכורי אדמתך וגו' [לא תבשל גדי בחלב אמו] (שמות כג יט), מה כתיב אחריו, הנה אני שולח מלאך לפניך וגו' (שם שם כ), ולענין תורה, [מה כתיב] ראשית [בכורי אדמתך וגו' לא תבשל גדי בחלב אמו (שם לד כו)], מה כתיב אחריו ויאמר ה' אל משה כתב לך וגו' (שם שם כז), [א"ל הקב"ה למשה משה עד דסנדלא ברגלך כבוש כופה, מלא תבשל גדי בחלב אמו כתב לך את הדברים האלה], ולענין מעשרות, מה כתיב לעיל, לא תאכלו כל נבלה [וגו' לא תבשל גדי בחלב אמו (דברים יד כא), וכתיב בתריה עשר תעשר. אמר הקב"ה אל תגרמו לי לבשל גדיים בחלב אמותם עד שהן בחלב אימותם, שאם אין אתם מוציאין מעשר כראוי, רוח אחד של קדים אני מוציא ומשדפתן, כמה דאת אמר ושדפה לפני קמה (מ"ב יט כו).

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, לֹא תֹּאכְלוּ כָּל נְבֵלָה וְגוֹ'. רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יוֹנָתָן בַּר חַגַּי וְרַבִּי יִצְחָק בְּרַבִּי מַרְיוֹן, בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנַנְיָה אוֹמֵר, הָאוֹכֵל פֵּרוֹתָיו טְבָלִים, כְּאִלּוּ אוֹכֵל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת. מַה טַּעַם. לֹא תֹּאכְלוּ כָּל נְבֵלָה, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר. וְרַבִּי אָבִין בַּר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא אָמַר, הָאוֹכֵל פֵּרוֹתָיו טְבָלִים וּמַעֲשַׂר עָנִי, חַיָּב מִיתָה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בִּשְׁלֹשָה מְקוֹמוֹת כְּתִיב, לֹא תְּבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ, אֶחָד לְעִנְיָנוֹ, וְאֶחָד לְעִנְיַן תּוֹרָה, וְאֶחָד לְעִנְיַן מַעַשְׂרוֹת. לְעִנְיָנוֹ, דִּכְתִיב: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ (שמות כג, יט). מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ. לְעִנְיַן תּוֹרָה, דִּכְתִיב: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ (שם לד, גו). מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. לְעִנְיַן מַעֲשֵׂר, דִּכְתִּיב לְמַעְלָה, לֹא תֹּאכְלוּ כָּל נְבֵלָה וְגוֹ'. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶל תִּגְרְמוּ לִי לְבַשֵּׁל גְּדָיִים בַּחֲלֵב אִמּוֹתֵיהֶן עַד שֶׁהֵן בִּמְעֵי אִמּוֹתֵיהֶן. שֶׁאִם אֵין אַתֶּם מוֹצִיאִין מֵעַשְׂרוֹתֵיכֶם כָּרָאוּי, רוּחַ אַחַת שֶׁל קָדִים אֲנִי מוֹצִיא וּמְשַׁדַּפְתָּן כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: וּשְׁדֵפָה לִפְנֵי קָמָה (מל״‎ב יט, כו).