Quotation_auto על שמות 34:26

ואמר ששת ימים תעשה מעשיך. לפי שהזכיר השמיטה שהיא בשביעית. אמר וביום השביעי תשבות. לפי שהם דומים זה לזה כמו שכתבנו. ולפי שהשבת היא שקולה כנגד כל המצות. אמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו. לפי שהיא שקולה גם כן כנגד כל התורה. ואמר שלש רגלים תחוג לי בשנה. לפי שהזכיר השבת שהוא ראש הרגלים שנקראים קדש. בסבת השבת שנקרא קדש. הזכיר המועדים כולם. ואמר את חג המצות תשמור וכו'. ואמר ראשית בכורי אדמתך. להורות שיוליכו הבכורים עמהם כשיעלו לרגל ולא יאחרו אותה. בענין שבזכות זה יתברכו התבואות שבשדות. אבל אם יאחרו הביכורים והמעשרות יתקלקלו התבואות. ויתבשלו הגדיים של תבואה בשדיפה לפני קמה. וזהו לא תבשל גדי וגו'. ולפי קבלת קדמונינו בא לאסור בשר בחלב. ואמר לא תבשל. ולא אמר לא תאכל. לרמוז לנו כפי חכמי האמת כי אסור לאכול בשר ואחר כך חלב. וכן אסור לאכול חלב ואחר כך בשר. ואעפ"י שנתנו חכמים שיעורים בזה. כבר כתב רשב"י ז"ל כי כמו שאסור חלב אחר בשר. כך אסור לאכול בשר אחר חלב. ודינם שוה לענין השיעור שהוא עד שיתעכל המזון שבמיעיו. שהם כמו שש שעות שהוא זמן מסעודה לסעודה. כי הבישול האמור כאן על בישול האצטומכא הוא. בענין שלא יתבשלו הבשר והחלב באצטומכא בזמן אחד. ולפי שיש אצטומכא מאחרת העיכול. ליראי ה' ולחושבי שמו אין לאכול גבינה ובשר ביום אחד. וכל שכן בשר וגבינה. וכן נוהגים המדקדקים במצות ואנשי מעשה. והטעם בזה לפי שאין ראוי לערב הכוחות אלו באלו. כח הדין בכח הרחמים. וכח הרחמים בכח הדין. כי הבשר הוא מדת הדין בסוד קץ כל בשר. כי מנפש ועד בשר יכלה הצר. והחלב הוא סוד הרחמים הגמורים המלבינים עונותיהם של ישראל. כאומרו כשלג ילבינו. והחטא הוא אדום בסוד הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. ולכן יש להפרידם זה מזה כל אחד על כנו. ואת כל עורב למינו:

ולא ילין וגו' חגיגה היתה באה מן הבקר ומן הצאן מן הזכרים ומן הנקבות ונאכלת לשני ימים. מתניתין דלא כבן תימא דתנינא בן תימא אומר חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום אחד ולילה מאי טעמא דכתיב ולא ילין לבקר זבח חג זה חגיגה. הפסח כמשמעו. ולכליל אקשיה לפסח ואינה נאכלת אלא צלי ואינה באה מן הבקר ואינה באה מן הנקבות ואינה באה בן שתי שנים ואינה נאכלת אלא למנוייו. ראשית בכורי אדמתך (כתוב ברמז שנח). לא תבשל גדי (כתוב ברמז שנט):