מדרש על שמות 7:3

ד"א כי לקח טוב, אדם שהוא לווה מבני אדם, ולוקח סחורה ויוצא לדרך, פעמים שהיא מפסדת, אבל התורה אינה כן, אלא לומד אדם מכאן פרק אחד, ומכאן פרק אחד, הוא מתפרנס בהן, הוי כי לקח טוב.

[ויקחו לי תרומה]. אמר להן הקב"ה, היתה התורה שלי ונטלתם אותם קחו אותי עמה. ויקחו לי תרומה. אמר ריש לקיש כך שנו רבותינו חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן רומיה, החרש והשוטה והקטן והתורם את שאינו שלו ונכרי שתרם את של ישראל [אפילו ברשותו] אין תרומתו תרומה. וכולן מן הפסוק הזה, דבר אל בני ישראל, יצא חרש שאינו שומע, אשר ידבנו לבו, יצא שוטה שאינו מתנדב בלבו, מאת כל איש, יצא קטן שאינו איש, והתורם את שאינו שלו, שנאמר מאת כל איש, משלהן, ונכרי שתרם של ישראל אפילו ברשותו, שנאמר דבר אל בני ישראל, יצא נכרי שאינו מישראל.

וזה הדבר אשר תעשה להם. להם אתה עושה ולא לאחרים, התחיל ללמדן האיך יהיו מטהרין ואוכלין בקדשים, היאך יהו טובלין ואוכלין בתרומה, לקדש אותם לכהן לי, אמר ר' מני בשם ר' אליעזר כל מקום שנאמר לי, לעולם ולעולמי עלמים, בכורות לעולם, שנאמר כי לי כל בכור (במדבר ג יג), הכסף והזהב לעולם, שנאמר לי הכסף ולי הזהב (חגי ב ח), המלכות לעולם, שנאמר כי ראיתי בבניו לי מלך (ש"א טז א), והארץ לעולם, שנאמר כי לי הארץ (ויקרא כה כג), וישראל לעולם, שנאמר כי לי בני ישראל (שם שם נה), והלוים לעולם, שנאמר והיו לי הלוים (במדבר ג יב), הכהונה לעולם, שנאמר לכהן לי (שמות כט א).