Musar על שמות 7:3

ועתה אבאר (שמות ז, ג) ואני אקשה את לבו, שנתקשו בו כל ראשונים ואחרונים, ולדידי יבואר כי חפץ הש"י, עיין כל המאמר ורש"י לקמן פרשת וארא כל הדרוש שייך לכאן ואחר כך נחזור לענין:

לפי הזוהר מבואר ואני אקשה את לב פרעה, לא שהקב"ה יעות משפט, רק היה לב פרעה מוקשה מכח אני, דהיינו אני ידו"ד. זהו ואני אקשה, כי לא ידע שם ידו"ד. וגם חרטומים כשהודו אמרו (שמות ח, טו) אצבע אלהים, ולא אמרו אצבע ידו"ד. והענין אף כשקיבל פרעה מיוסף שם נוהג, ואין מלכות נוגעת בחברתה, כדרך מלכים שבארץ שכל אחד נוהג מלכות אף שגדול וקטן ביניהם, יש מלך אדיר, ויש מלך שאינו במעלה של זה. או היה סובר פרעה אלקים הוא אדון העולם, אבל העולם סגולה בו, כקצת פילסופים שסוברים כן הוא שהוא מעולם, וכן העולם הוא מעולם, הוא דבק בו וסגולה בו כאור השמש מהשמש. על כן כפר ואמר מי ידו"ד, ונתמלא חמה ואמר (שם ט) תכבד העבודה על האנשים:

והנה בחמשת המכות האחרונות כתוב שה׳ הכביד את לבו, כי לאחר שהתגלה שפרעה לא הגיע לידי הכרה בטובו ובחסדו של ה׳ מתוך המכות הראשונות, ונמצא שאף אם היה נכנע ושולח את ישראל, לא היו משיגים את מטרתן שיבוא על ידן לידי אמונה בה׳ ולידי תשובה, ומשום כך חיזק ה׳ את לבו שלא ישלח את ישראל ויביאו עליו עוד מכות ויותר גדולות וכאלה שהן נוגעות לגופו ממש, כדי לאחוז באמצעים יותר נמרצים כי אולי יועילו הם לשכנע אותו ולהביא אותו לידי הכרה בחסד ה׳ (ראה ספורנו שמות ז:ג).