Musar על שמות 21:29

מעשה בינאי המלך שהרג עבדו את הנפש. אמ' להם שמעון בן שטח לחכמים, תנו עיניכם לשמים ונדון אותו. שלחו לו, עבדך הרג את הנפש. שלח להם אותו העבד. שלחו לו, בוא אתה וקבל העדות, שכך כתי' (שמות כא, כט) והועד בבעליו. בא וישב בפניהם. אמ' לו שמעון בן שטח, ינאי המלך, עמוד על רגליך, ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני הב"ה, שנא' ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'. אמ' לו ינאי, לא כשם שאתה אומ', אלא כשם שחביריך אומרין. פנה לימין, כבשו פניהם בקרקע, [פנה לשמאל וכבשו פניהם בקרקע.] אמ' להם, בעל פקודות יפרע מכם. בא גבריאל וחבטן בקרקע. באותה שעה גזרו, מלך לא דן ולא דנין אותו.

הרי שהמשפטים והדינין הם להשלים ג' מיני שלמיות הנמצאות באדם, נשמה, גוף, וממון. והמשפטים הם קיום כולם, ואמרו רבותינו ז"ל (עי' שמו"ר ל, ג) התורה תחילתה דינין שם של לו חק ומשפט, וסופה דינין ואלה המשפטים. דע כי יש שני מיני דין. יש דין שהוא מדת הדין גמור. ויש דינים שהם משותפים במדת הרחמים, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (בר"ר יב, טו) בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין, ראה וכו' שיתף מדת הרחמים עם מדת הדין. וכיצירתו של אדם כך תורתו, כלומר נידון בבית דין של מטה. לפעמים נדון במדת הדין הגמור כגון ארבע מיתות בית דין. ויש משותף, כמו וגם בעליו יומת פירש רש"י בידי שמים, ומשותף ברחמים (שמות כא, ל) אם כופר יושת עליו וגו' שאז נפטר מהמיתה. וכמו (שם כד) עין תחת עין שפירשו רבותינו ז"ל שרצה לומר דמי עינו, וכתבו התורה בלשון עין תחת עין להורות שהיה ראוי ליתן עין ממש, אלא שמצד מדת הרחמים בא הקבלה ליפטר בדמי עין:

וזה לשון הרקנאט"י, עין תחת עין וגו'. כבר ידוע כי זה הפסוק אמרו רז"ל (ב"ק פג, ב) שאינו כפשוטו, אלא לממון. גם פסוק (ויקרא כד, כ) כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו, הכוונה בו לממון, דבר הניתן מיד ליד. וכן (דברים כה, יב) וקצותה את כפה. וכן (שמות כא, כט) בעליו יומת: