Quotation_auto על שמות 21:29

תנו רבנן שור שור שבעה להביא שור האשה שור היתומין שור האפוטרופין שור המדבר שור ההקדש שור הגר שמת ואין לו יורשין חייבין מיתה. ר' יהודה אומר שור המדבר שור הקדש שור הגר שמת ואין לו יורשין פטור לפי שאין להן בעלים, יתר על כן אמר רבי יהודה אפילו נגח ולבסוף הפקיר פטור שנאמר והועד בבעליו והמית עד שתהא מיתה והעמדה בדין וגמר דין שוין כאחת. תנו רבנן ממשמע שנאמר סקול יסקל השור איני יודע שנבלה היא ונבלה אסורה באכילה מה תלמוד לומר לא יאכל את בשרו. מגיד לך הכתוב שאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה. אין לי אלא באכילה בהנאה מנין תלמוד לומר ובעל השור נקי. מאי משמע שמעון בן זומא אומר כאדם שאומר לחברו יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהן הנאה של כלום. ואימא היכא דשחטיה לאחר שנגמר דינו שרי באכילה והאי לא יאכל היכא דסקליה מסקל דאסור בהנאה. כדרבי אבהו אמר רבי אלעזר כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט בנבלה לגר בנתינה ולנכרי במכירה. אמרי הני מילי היכא דנפיק איסור אכילה ואיסור הנאה מחד קרא אבל הכא דאיסור אכילה מסקול יסקל נפקא ליה אי סלקא דעתך האי לא יאכל לאיסור הנאה הוא נכתוב רחמנא לא יהנה אי נמי לא יאכל, את בשרו למה לי, אף על גב דעבד כעין בשר דשחטיה אסור. אמר רב המקדש בפרש שור הנסקל מקודשת. בפרש עגלי עבודת אלילים אינה מקודשת. אי תימא קרא אי תימא סברא עגלי עבודת אלילים נייח ליה בניפחיה. גבי שור הנסקל לא ניחא ליה בניפחיה. אי תימא קרא הכא כתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם התם כתיב לא יאכל את בשרו בשרו אסור פרשו מותר. לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע. ואצטריך בעל השור נקי סלקא דעתך אמינא לא יאכל את בשרו כתיב בשרו אין אבל עורו לא, ולהנך תנאי דמפקי ליה לבעל השור לדרשה אחרינא לחצי כופר ולדמי ולדות, הנאת עורו מנא להו. נפקא להו מאת בשרו את הטפל לבשרו. ואידך את לא דריש כדתניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין וכו':

וכי יגח שור את איש אף השור היה בכלל שנאמר (והמית איש או אשה) [מכה איש ומת] והרי הכתוב מוציאו מכללו להחמיר עליו שיהא בסקילה לכך נאמר פרשה זו. וכי יגח שור אין לי אלא שור מנין לעשות כל בהמה כשור הרי אני דן נאמר כאן שור ונאמר להלן שור מה שור האמור בסיני עשה דין כל בהמה כשור אף שור שנאמר כאן דין הוא שנעשה את הבהמה כשור. ומנין לעשות כל המיתות כנגיחה הרי אני דן הואיל ומועד בסקילה ותם בסקילה אם למדת על מועד שעשה בו כל המיתות כנגיחה. אף התם נעשה בו כל המיתות כנגיחה לא אם אמרת במועד שהוא משלם את הכופר תאמר בתם שאינו משלם את הכופר תלמוד לומר איש או אשה. שאין תלמוד לומר אלא להקיש ולדון גזרה שוה מה להלן עשה בו כל המיתות כנגיחה אף כאן דין הוא שנעשה בהן כל המיתות כנגיחה, ומנין לעשות קטנים כגדולים הרי אני דן הואיל ומועד בסקילה ותם בסקילה אם למדת על מועד שעשה בו קטנים כגדולים אף תם נעשה בו קטנים כגדולים. לא אם אמרת במועד שכן משלם את הכופר וכו' תלמוד לומר או בן יגח שאין תלמוד לומר. אלא מופנה להקיש לדון גזרה שוה נאמר כאן יגח ונאמר להלן יגח מה להלן עשה קטנים וכו'. רבי שמעון בן יוחאי אומר למה נאמר עד שלא יאמר יש לי בדין מה אם במקום שלא עשה בו קטנים כגדולים בהורגין עשה קטנים כגדולים בנהרגין. וכאן שעשה קטנים כגדולים בהורגין אינו דין שנעשה קטנים כגדולים בנהרגין. לא אם אמרת להלן שעשה את שאינו מתכוין כמתכוין בנזיקין לפיכך עשה קטנים כגדולים בנהרגין תאמר כאן שלא עשה את [שאינו מתכוין כמתכוין] בנזיקין לפיכך לא עשה בו קטנים כגדולים בנהרגין תלמוד לומר יגח לגזרה שוה וכו'. לא יאכל את בשרו אין לי אלא איסור אכילה מנין שהוא אסור בהנאה. אמרת קל וחומר ומה אם עגלה ערופה שהיא מכפרת על שפיכות דמים הרי היא אסורה בהנאה. שור הנסקל שהוא שופך דמים דין הוא שיהא אסור בהנאה. או חלוף הדברים אם שור הנסקל שהוא שופך דמים הרי הוא מותר בהנאה עגלה ערופה שהיא מכפרת על שפיכות דמים אינו דין שתהא מותרת בהנאה תלמוד לומר וערפו שם את העגלה דנתי וחלפתי ובטל החלוף זכיתי לדון כבתחלה וכו', ר' יצחק אומר אינו צריך ומה אם עגלה ערופה שאינה מטמאה את הארץ ולא מסלקת את השכינה הרי היא אסורה בהנאה שור הנסקל שהוא מטמא את הארץ ומסלק את השכינה דין הוא שיהא אסור בהנאה. רבי אומר ומה אם פרים הנשרפין שאין באין אלא לכפרה לעולם אסורין בהנאה שור הנסקל שאינו בא לכפר לעולם דין הוא שיהא אסור בהנאה. אין לי אלא בשרו עורו מנין היה רבי ישמעאל אומר אמרת קל וחומר ומה אם חטאת שבשרה מותר בשחיטתה עורה אסור במיתתה, שור הנסקל שבשרו אסור בשחיטתו דין הוא שיהא עורו אסור בשחיטתו. נבלה תוכיח שעורה מותר במיתתה היא תוכיח על שור הנסקל שאף על פי שבשרו אסור בשחיטה דין הוא שיהא עורו מותר במיתתו. אמר אחד מתלמידי רבי ישמעאל לא אם אמרת בנבלה שהיא מותרת בהנאה לפיכך עורה מותרת במיתה. תאמר בשור הנסקל שהוא אסור בהנאה לפיכך יהא עורו אסור (בהנאה) [במיתתו]. לא יאכל את בשרו למה נאמר להביא דמו וחלבו ועורו. ובעל השור נקי ר' יהודה בן בתירה אומר נקי בידי שמים, שהיה בדין הואיל ומועד בסקילה ותם בסקילה אם למדת על מועד אף על פי שיצאו בעליו מידי בית דין של בשר ודם לא יצאו בעלים ידי בית דין של שמים אף התם כן תלמוד לומר ובעל השור נקי נקי מידי שמים. ר' שמעון בן עזאי אומר נקי מחצי נזק. שהיה בדין הואיל ושור שהמית את השור בתשלומין ושור שהמית את האדם בתשלומין מה להלן מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק אף כאן משלם צי נזק תלמוד לומר ובעל השור נקי. רבן גמליאל אומר נקי מדמי עבד רבי עקיבא אומר נקי מדמי ולדות וכו':

אמר רבא שור טרפה שהרג חייב שור של אדם טרפה שהרג חייב. רב ששת בריה דרב אידי אמר שור של אדם טרפה שהרג פטור דאמר קרא השור יסקל וגם בעליו יומת כל היכא דקרי ביה וגם בעליו יומת קרי ביה השור יסקל וכו'. רב אשי אמר אפילו שור טרפה שהרג נמי פטור כיון דאילו בעלים הוו פטירי שור נמי כי הרג פטור: