Musar על איוב 10:11

מַה שֶּׁפֵּרֵט לָנוּ הַכָּתוּב דַּוְקָא עִנְיָן זֶה, נִרְאֶה, כִּי יָדוּעַ הוּא דְּכָל אָדָם יֵשׁ לוֹ רְמַ"ח אֵיבָרִים וּשְׁסָ"ה גִּידִים רוּחָנִיִּים, וַעֲלֵיהֶם מְלֻבָּשִׁים הָרְמַ"ח אֵיבָרִים וּשְׁסָ"ה גִּידִים גַּשְׁמִיִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב י' י"א): "עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּשׂכְכֵנִי", הֲרֵי שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב עוֹר וּבָשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת וְלֹא קְרָאוֹ, רַק בְּשֵׁם לְבוּשׁ וּסְכָךְ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "תַּלְבִּישֵׁנִי" "תְּשׂכְכֵנִי", וְאֶת מִי הִלְבִּישׁ, אִם לֹא לַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, שֶׁהִיא הִיא עֶצֶם הָאָדָם, וְעַל כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר שֶׁל הַנֶּפֶשׁ מְלֻבָּשׁ מִלְּמַעְלָה אֵיבָר הַגּוּף הַמְכֻנֶּה כְּנֶגֶד אֵיבָר הַהוּא, כְּמוֹ הַבֶּגֶד עַל הַגּוּף. וּכְנֶגֶד זֶה נָתַן לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְמַ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה וּשְׁסָ"ה לֹא תַעֲשֶׂה, וְהֵם מְחֻלָּקִים גַּם כֵּן עַל הָאֵיבָרִים, דְּיֵשׁ מִצְוָה שֶׁתְּלוּיָה בַּיָּד וְיֵשׁ מִצְוָה שֶׁתְּלוּיָה בָּרֶגֶל וְכֵן שְׁאָר כָּל אֵיבָרִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּ"סֵפֶר חֲרֵדִים". וּכְשֶׁאָדָם מְקַיֵּם בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵיזֶה מִצְוָה בְּאֵיזֶה אֵיבָר, שׁוֹרֶה לֶעָתִיד לָבוֹא אוֹר ה' עַל אוֹתוֹ אֵיבָר, וְאוֹתוֹ אוֹר הוּא הַמְחַיֶּה אֶת הָאֵיבָר הַהוּא, וְכֵן כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה. נִמְצָא דִּכְשֶׁהָאָדָם מְקַיֵּם הָרְמַ"ח עֲשִׂין, אָז הוּא הָאָדָם הַשָּׁלֵם הַמְקֻדָּשׁ לַה' בְּכָל אֵיבָרָיו, וְזֶהוּ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת צִיצִית (במדבר ט"ו מ'): "וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִיִם לֵאלֹהֵיכֶם", אֲבָל אִם, חַס וְשָׁלוֹם, תֶּחְסַר לוֹ מִצְוָה אַחַת מִרְמַ"ח עֲשִׂין, שֶׁהִשְׁלִיכָהּ אַחַר גֵּווֹ, וְלֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה עַל זֶה, יֶחְסַר לוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא בְּנַפְשׁוֹ הָאֵיבָר הַמְכֻנֶּה נֶגֶד הַמִּצְוָה הַהִיא. וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ בִּבְרָכוֹת (כ"ו.) (קֹּהֶלֶת א' ט"ו): "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן", זֶה שֶׁבִּטֵּל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית אוֹ קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית, אוֹ תְּפִלָּה שֶׁל עַרְבִית אוֹ תְּפִלָּה שֶׁל שַׁחֲרִית. וּכְשֶׁהָאָדָם זָהִיר מִלַּעֲבֹר עַל הַלָּאוִין שֶׁבַּתּוֹרָה, הוּא מַמְשִׁיךְ אוֹר הַקְּדֻשָּׁה עַל גִּידֵי נַפְשׁוֹ, וּכְשֶׁלֹּא יִזָּהֵר יִהְיוּ, חַס וְשָׁלוֹם, מְקֻּלְקָלִין, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּאֹרֶךְ בְּסֵפֶר "שַׁעֲרֵי קְּדֻשָּׁה" פֶּרֶק א', עַיֵּן שָׁם.

וכשנעמיק עוד בענין הזה, יתבאר עוד בעמקות סוד הטומאה. הנה יש נשמה, ולבוש הנשמה הוא הגוף המלביש אותה כמו שכתוב (איוב י, יא) עור ובשר תלבישני, ולבוש הגוף הוא המלבוש כפשוטו, וכתיב (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמינו כדמותינו, כי אלו ג' יבחנו בו יתברך בסוד לשון קודש שפירשתי, והם ג' דרגין הנ"ל. הקב"ה הוא הנשמה, כי הוא יתברך נשמת כל הנבראים והעולמות כמו שכתוב (נחמיה ט, ו) ואתה מחיה את כלם. בחינה השנית תורת ידו"ד סוד אדם על הכסא זאת תורת האדם, רצה לומר רמ"ח ושס"ה, וכבר כתבתי סוד האברים שיעור קומה עין רגל אוזן פה יד כו' הם עניינים נסתרים. ובעצם בו יתברך בסוד לשון קודש, זהו סוד דמות האדם על הכסא והוא סוד התורה שמותיו יתברך, על כן בקבלת התורה אמר הש"י למשה (שבת פח, ב) אחוז בכסא. ואלו שמות האיברים הם מושאלים אצלינו. אח"כ סוד נשמות חלק אלוה ממעל היוצאים מס' רבוא אותיות התורה, הוא סוד מלבושו שהזכיר הכתוב (תהלים צג, א) ה' מלך גאות לבש, וזה המלבוש סובב ומלבוש תורת ידו"ד בו יתברך כמו שכתוב (שם כט, יא) ה' עוז לעמו יתן, הוא התורה, ה' יברך את עמו בשלום, אותיות מלבו"ש:

הענין יש שני מיני לבושי עזר לאדם, האחד עור בהמה דהיינו מנעלים שלובש. הב' הוא עור עצמו כמו שכתוב (איוב י, יא) עור ובשר תלבישני, והוא החומר העכור אשר בזה נמשל כבהמות נדמה. והנה נלקח האדם מהאדמה, והיה ראוי להיות גופו אדמת קודש כתנות אור באלף, רק כשקלקל נעשה חומר עכור ומלבוש בעור ובשר. ומשה רבינו ע"ה הגיע לבסוף למעלה כי קרן אור פניו, גופו הקדוש נזדכך ונעשה כתנות אור באל"ף והיה מוכן לזה מיום הולדו כמו שכתוב (שמות ב, ב) ותרא אותו כי טוב, ואמרו רז"ל (סוטה יב, א) נתמלא הבית כולו אור, הרי שהותחל מיד להאיר ונשלם לבסוף כי קרן אור. ואחד ממעלת נבואה משה רבינו ע"ה על כל הנביאים הוא, שהיה מקבל הנבואה בלי רתת וביטול כח החומרי שבו כמבואר הענין במקומו, והטעם בשביל שנזדכך חומרו והוא אספקלריא המאירה. וענין גילוי הקדושה למשה רבינו ע"ה וליהושע לא היה בשוה, כי המקום אשר עמד עליו יהושע הוא קודש, יהיה המקום אשר עמד עליו משה רבינו ע"ה בערכו קודש קדשים, ועל כן הוצרך משה לקדש את עצמו ביותר: