Musar על איוב 2:4

במדרש ילקוט (ריש פ' כי תשא, הובא גם לעיל ד"ה במדרש ילקוט), כי תשא את ראש בני ישראל, מה כתיב למעלה מן הענין (שמות ל, י) וכפר אהרן על קרנותיו, כיון שחטאו ישראל אמר הקב"ה למשה לך כפר להם. אמר לפניו רבש"ע, לא כן אמרת אחת בשנה. אמר לו הקב"ה, לך זקוף אותו עכשיו. כי תשא את ראש בני ישראל. א"ר יהושע הכהן בר נחמן אמר הקב"ה למשה, לך מנה את ישראל. אמר משה לפני הקב"ה, כתיב (בראשית כח, יד) והיה זרעך כעפר הארץ, וכתיב (הושע ב, א) והיה מספר בני ישראל כחול הים, ואת אמרת לך ומנה את ישראל, איני יכול לעמוד על מניינם. אמר ליה הקב"ה, משה לא כשם שאתה סבור, אלא אם בקשת לעמוד על מניינם של ישראל טול ראשי אותיות של שבטים ואתה תעמוד על מניינם. רי"ש מראובן. שי"ן משמעון. למ"ד מלוי. וכן כל שבט ושבט. למה הדבר דומה לשולחני שהיה לו נער, אמר לו פקוד לי מעות הללו. אמר לו היאך אני יכול לספור אותם. א"ל ספור ראשי שורות של מעות ותעמוד על החשבון. כך אמר הקב"ה למשה רי"ש מראובן מאתים אלף. נו"ן מנפתלי חמשים אלף. שי"ן משמעון שלש מאות אלף. יו"ד מיהודה יו"ד מיששכר יו"ד מיוסף שלשים אלף. זיי"ן של זבולן שבעת אלפים. דלי"ת של דן ארבעת אלפים. גימ"ל של גד שלשת אלפים. בי"ת של בנימין ב' אלפים. אל"ף של אשר אלף הרי ת"ק אלף וצ"ז אלף. היכן השלשת אלפים אלו שנפלו בעגל שנאמר (שמות לב, כח) ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם כשלשת אלפי איש. לכך אמר הקב"ה למשה מנה את ישראל לידע כמה חסרו ונתנו איש כופר נפשו (שם ל, יב). כששמע משה כן נתיירא, אמר (איוב ב, ד) עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו: