Musar על אסתר 3:2

תחת עבד כי ימלוך זהו מדי, המן נמכר בטולמא דלחמא, תיקונו בנימין הנער והיה לו עבד, דהיינו ליוסף שטנו של עשו, והוא כובש את המן בסוד (אסתר ג, ב) ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, כי בנימין אביו לא השתחוה לעשו כי עדיין לא נולד, והדרוש ארוך בקול בוכים עיין שם. והנה נודע כי גלות מדי ופרס היא גלות אחת, ועיקר גלות מדי הוא גזירת המן, על כן ניחא דוב ודב, כי הקרי הוא דוב, והכתיב דב, והכל אמת. ויתורץ הקושיא שהקשיתי (ד"ה קשה וכי) במסכת ברכות (עי' מגילה יא, א) משמע הפרסיים מגדלים שער כדוב כו' שמע מינה דדוב ממש קאמר, והכל אמת, דוב רומז על פרס, ודב שהוא זאב רומז על מדי דהיינו המן עבד כי ימלוך, כי מצינו ארי טורף, ומצינו זאב טורף, ונודע ארי מלך שבחיות, וזאב הוא עבד שבחיות, ואלו ב' מלכיות ב' שהן ארבע כדפירשתי לעיל. ומתורץ קושייתנו:

נשקי קשת מימינים ומשמאילים באבנים בחצים בקשת מאחי שאול מבנימין (דה"א יב, ב). זהו סוד עמוד האמונה, ידוע שאול זכה למלוכה על אשר לא השתחוה בנימין נגד עשו, שהיה שם אלהי נכר סמאל. וכן מרדכי לא יכרע וגו' (אסתר ג, ב), כמבואר בארוכה בספר קול בוכים. והנה החולק על מלכות בית דוד כחולק אשכינה, וזהו סוד הענין אשר מאחי שאול בעצמם הוצרכו להתדבק ולהתייחד במלכות בית דוד ודוק:

וגרסי' במדרש בזכות שבת ומילה הב"ה מוחל עונותיהן של ישראל וגואל אותן מבין האומות, שנא' (ויקרא כו, מא) או אז יכנע לבבם הערל. או מניינו שבעה, רמז לשבת שהוא לשבעת הימים. אז מניינו שמונה, רמז למילה שהוא לשמיני. ואם ישראל מקיימין מצות שבת ומילה יכנע לבבם הערל, ואז ירצו את עונם מדינה של גיהנם, דכתי' (אסתר ג, ב) כל עבדי המלך אשר בשער המלך יודעים אשר כל איש ואשה אשר יבא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית לבד מ"אשר י"ושיט ל"ו ה"מלך את שרביט הזהב וחיה. ראשי אותיות מילה. ר"ל כל הגויים אחת דתם לגיהנם, שהוא המות האמיתי, לבד מישראל שהם נימולין והם עבדיו של הב"ה, שנא' (ויקרא כה, נה) כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם. הרי שהאנשים ניצולין בזכות המילה. ואף נשי ישראל בכלל ההצלה, דכתי' (אסתר ד, יא) א"ת ש"רביט ה"זהב וחיה. ראשי אותיות אשה. ולפיכך אנו אומרים בברכת המילה, על כן בשכר זאת, אל חי חלקנו צורנו, צוה להציל ידידות זרע קדש שארנו משחת, למען בריתו אשר שם בבשרינו, וכתי' (זכריה ט, יא) גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו, שהוא גיהנם, ומצינו במדרש שאברהם אבינו ע"ה עומד בפתחה של גיהנם ואינו מניח להכנס שם כל מי שהוא נימול.