Musar על אסתר 9:28

שמחה זו יום טוב, כי נעשה יום טוב חדש פורים מה שלא היה, וכל המועדים יהיו בטלין וימי פורים זכרם לא יסוף מזרעם ולא יתבטלו, הרי היתה שמחה זו יום טוב מה שלא היתה מקודם לזה:

לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון (שמות כח, יב). והימים האלה נזכרים ונעשים (אסתר ט, כח) דרשו רז"ל (עי' מגילה יח, א) נזכרים היינו פרשת זכור, ועשייה היינו פורים, וצריך להקדים הזכירה לעשייה. ואף כשחל פורים בערב שבת דאז היה בשבת פורים לבני כרכים, וא"כ הוה ליה זכירה ועשייה בהדי הדדי, אפילו הכי סבירא ליה לרב לעשות פרשת זכור בשבת שלפני פורים מהטעם שצריך להקדים לעולם הזכירה לעשייה, דאתמר בפרק בני העיר (שם ל, א) פורים שחל להיות בערב שבת, רב אמר מקדימין פרשת זכור, ושמואל אמר כו', עיין שם. ויש ליתן טעם למה באמת צריכין להקדים הזכירה לעשייה:

ויותר הפלא ופלא לדברי בעל עקידה בפרשה זו שהקשה על כל מצות התלויות בזכרון הכתובים בתורה איך שייך ציוה בדבר שאין ביד האדם, כי כמו שלא יגונה האדם כשהיה חלוש הראות, או אוטם אזניו משמוע וכיוצא בזה, כן הוא כשישכח דבר כו' עיין שם בארוכה. ותירץ דכל זכירה תמצא מקודם מעשה שמכח אותו מעשה תהיה נתלית הזכירה ההוא, כמו ע"י שמירת השבת (שמות כ, ח) זכור את יום השבת, וע"י התפילין (עי' שם יג, ט) והיו לזכרון בין עיניך, וע"י הציצית כלל המצות (במדבר טו, לט) וראיתם אותם וזכרתם כו', וכן נהגו אנשי כנסת הגדולה בנס שנעשה ע"י מרדכי ואסתר (אסתר ט, כח) והימים האלה נזכרים ונעשים. וכאשר לא ראתה החכמה האלהי לציון יום נועד לזכרון עמלק, רשם זכרונו בעוצם רשעתו ורע לבו, והזהיר על זה (דברים כה, יט) לא תשכח לפי שמעותד אל השכחה מאחר שלא נקשר במעשה, וחכמינו קשרו הזכירה במעשה המן, זהו כלל כוונת בעל עקידה עיין שם. וא"כ יש לתמוה טובא דהוה ליה לאנשי כנסת הגדולה לתקן העשייה קודם הזכירה מכח המעשה שעשה, ולא להקדים הזכירה לעשיה: