Musar על בראשית 1:12

וְהִנֵּה הַמַּגִּיד לְהָרַב בֵּית יוֹסֵף, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, נָתַן עֵצָה הוֹגֶנֶת לְהָרַב, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא הָאָדָם לִידֵי חֵטְא זֶה: יְצַיֵּר הָאָדָם כְּאִלּוּ דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו עוֹמֶדֶת לְפָנָיו. וְהֵבִיא רְאָיָה מִיּוֹסֵף הַצַּדִּיק, שֶׁבִּקֵּשׁ לִשְׁכַּב עִם אֵשֶׁת פּוֹטִיפֶרַע, וְנִזְדַּמֵּן לְפָנָיו דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו, וּפָרַשׁ יוֹסֵף מֵהַחֵטְא. וְעוֹד רֶמֶז בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה: "דֶּשֶׁא עֶשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע" (בְּרֵאשִׁית א, יב). דֶּשֶׁא הוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת — דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו, הוּא עֶשֶׂב, שֶׁהוּא טוֹב לְמַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ, וְלֹא לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה, כִּי אִם בְּמִינוֹ דַּוְקָא.

שלא להרביע הבהמה כלאים, שנאמר (ויקרא יט, יט) בהמתך לא תרביע כלאים. ושלא לזרוע כלאים, שנאמר (שם) שדך לא תזרע כלאים. טעם מצות אלו, לפי שיוצר כל יתברך (הג"ה, כלאים כלואים ומניעים בבית כלא מלפעול תפקידם) בחכמתו צייר הכל כל אחד כפי עניינו מכוון כראוי לכל דבר, וענין הכל גלוי לפניו הקודם כמאוחר, וכתיב (בראשית א, יב) למינהו, שלא יתערבו המינין ותחסר ברכת שלימותם, לכך באו לאוין הללו שלא לערב ולערבב הכחות. והוה ליה למימר את חקתי תשמורו בהמתך לא תרביע, וממילא משמע דבכלאים מיירי. אלא הא אשמעינן דטעמא הוא כדי שלא ישנה חקיקת הבריאה כל מין ומין לעצמו, את הבהמה למינה. וכל עשב למטה יש לו מזל למעלה ומכה אותו ואמר לו גדל (בר"ר י, ו), וזה מערב המזלות לפיכך שדך לא תזרע כלאים, בהמתך לא תרביע כלאים:

מכשפה לא תחיה. אמרו רז"ל (סנהדרין סז, ב) על הכשפים שמכחישים פמליא של מעלה. וזה לשון ספר החינוך דף כ"ח (מצוה סב), וענין הכישוף הוא לפי דעתי כן, שהש"י שם בתחילת הבריאה לכל דבר ודבר מדברי העולם טבע לפעול פעולתו טובה וישרה לטובת בני העולם אשר ברא, וצוה כל אחד ואחד לפעוול פעלו למינהו, כמו שכתוב בפרשת בראשית למינהו על הנבראים. וגם על כל אחד ואחד המשיל כח מלמעלה להכריחו על מעשיהו, כמו שאמרו רז"ל (ב"ר י, ו) אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שאומר לו גדל: