מנורת המאור
הענוה גורמת הכבוד והמעלה, והגאוה גורמת השבר והשפלות, שנא’ (משלי יח, יב) לפני שבר יגבה לב איש ולפני כבוד ענוה. פי' מי שנשבר גאונו ונשפל עוזו, טרם גבה לבו, שנא’ (משלי יח, יב) לפני שבר יגבה לב איש. וכתי’ (ישעיהו יד, יג) ואתה אמרת השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי, אדמה לעליון, מה כתי' בתריה, אך אל שאול תורד אל ירכתי בור. ומי שעלה לגדולה, טרם היתה בו ענוה, שנא’ (משלי טו, לג) ולפני כבוד ענוה, וכתי’ (שמואל א ב, ח) מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם וגו'. ודרכו של הב"ה להרים את הענוים ולהשפיל את הרשעים, שנא’ (תהלים קמז, ו) מעודד ענוים ה' משפיל רשעים עדי ארץ. וגרסי' בפ' קמא דמ' עירובין כל המשפיל עצמו הב"ה מגביהו, וכל המגביה עצמו הב"ה משפילו. כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת עליו, וכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו, וכל הנדחה מפני השעה שעה נדחית מפניו ועומדת לו. וגרסי' במסכת זבחים בפרק טבול יום אמ' ר' אלעזר בר' חנינא, בשעה שפוסקין גדולה לאדם, פוסקין לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, שנא’ (איוב לו, ז) לא יגרע מצדיק עינו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו. ואם הגיס דעתו הב"ה משפילו, שנא’ (איוב לו, ח) ואם אסורים בזיקים ילכדון בחבלי עוני. וגרסי' במ' חולין בפרק אלו טרפות ר' שמעון אומר, ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים, וכתי’ (בראשית א, טז) את המאור [הגדול ואת המאור] הקטן. אמרה הירח לפני הב"ה, רבונו של עולם, איפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד. אמ' לה הב"ה, לכי ומעטי את עצמך.
שני לוחות הברית
וזהו ענין (בראשית א, טז), שני המאורות הגדולים את המאור הגדול ואת המאור הקטן. כבר כתבו חכמי האמת שסוד חמה ולבנה הוא סוד תורה שבכתב ותורה שבעל פה. והנה עתה בעת גשמיות הם מאור גדול ומאור קטן כנזכר לעיל דבר גדול ודבר קטן, אמנם ברוחניות בשרשם הני שני מאורות הגדולים משתמשים בכתר תורה אחד. וזהו ענין שמרומז כל התורה שבעל פה בתורה שבכתב, כמו מנלן ומנא הני מילי:
שני לוחות הברית
ויאמר ה' מסיני בא, בירחא תליתאי בחודש השלישי באו מדבר סיני (שמות יט, א). וה' מסיני בא ביום הג', וכן ב"א עולה ג', על כן התחיל בבי"ת שהיא ברכה, ואיתא באותיות דר' עקיבא, אומרים לבי"ת מי בוראך, והוא מראה בעוקצה על אלף. והנה נתינת התורה שהיא עצם הברכה מתחיל באלף אנכי ה' אלהיך (שם כ, ב), דע שהאלף היא שורש הברכה, והיא אור הגנוז כי ראשית הבריאה היתה (בראשית א, ג) ויאמר אלהים יהי אור וגו', וזה האור נגנז עד לעתיד לבא. והנה אמרו בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית, והבי"ת שהיא ברכה רומז על ב' תורות דהיינו תורה שבכתב ותורה שבעל פה הם שני המאורות מאור הגדול ומאור הקטן, שהם דבר גדול ודבר קטן. דבר גדול, מעשה מרכבה (סוכה כח, א) סוד תורה שבכתב שהיא כולה שמותיו ית'. ודבר קטן, הויות דאביי ורבא ותורה שבכתב היא אלף אור הגדול אור הגנוז, הם עמקי הסודות הקרויין נשמה לנשמות כדאיתא בזוהר בהעלותך, הם גנוזות עד לעתיד, כי אז יתלבש ג"כ האדם בכתנות אור באלף ויהנו מאור הגדול הזה. ועתה בכתנות עור בעי"ן די להם ג"כ בעי"ן פנים לתורה, ולעתיד ומלאה הארץ דעה, ועין יתהפך לסוד עולה עין, כי אז יתגלו סודות צפונות אשר עין לא ראתה אלהים זולתך. והבי"ת שהיא תורה השניה תורה שבעל פה, אומרים לה מי בוראך, והיא מראה בעוקצה על אלף, כי תורה שבעל פה מראה הכל על תורה שבכתב, כי מאיש לוקחה זאת, כלומר תורה שבעל פה נקראת זאת כמו שיתבאר, היא נלקחה מתורה שבכתב הנקרא איש כידוע, איש ואשה זה וזאת הם תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וכל מה שבתורה שבעל פה נלמד מתורה שבכתב, וכמורגל בתלמוד מנלן, מנא הני מילי, וכיוצא בזה. ובבריאת האור ונגנז נרמזה תורה שבכתב כדאיתא במדרש (בר"ר ג, ה) יהי אור, [אמר ר'] סימון, ה' פעמים נזכר כאן אור, נגד ה' חומשי תורה: