Musar על בראשית 18:27

וידבר משה וגו' איש כי ידור נדר וגו' (במדבר ל, ב-ג). איכה רבתי (ב, יד) א"ר אלעזר, אל תהי פרשת נדרים קלה בעיניך, שעל ידי פרשת נדרים נהרגו סנהדרי גדולה של צדקיה. לפי כשגלו יכניה מינהו המלך נבוכדנצר לצדקיה על ה' מלכים, הדא הוא דכתיב (ירמיה כז, ג) ושלחתם אל מלך אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני עמון ואל מלך צור ואל צידון ביד מלכים הבאים ירושלים אל צדקיה מלך יהודה. והוא עליל ונפיק בלי רשות. יומא חד עליל לגביה ואשכחיה דתליש בשר ארנבא ואכיל כשהוא חי. א"ל אשתבע לי דלית את מפרסים לי. אשתבע ליה. ובמה השביעו, ר' יוסי בר חנינא אמר במזבח הפנימי, והוון ה' מלכין יתבין ומפרסין ליה בנבוכדנצר. קדם צדקיה ואמרי ליה לא יאייא ליה מלכותא לנבוכדנצר, אלא לך יאייא מלכותא, דאת מזרע של דוד. אף הוא מפרסים לנבוכדנצר, ואמר אנא חמיתיה דהוי תליש בשר ארנבא ואכיל. שלחון מיד ואמרון ליה למלכא ההוא יודאי דהוה עליל ונפיק בלי רשות קדמך, אמר לן אנא חמיתי לנבוכדנצר דהוי תליש בשר ארנבא ואכיל. הדא הוא דכתיב (מ"ב כד, כ) וימרוד צדקיה במלך בבל. מיד בא וישב בדפנו של אנטוכיא, ויצאו סנהדרי גדולה לקראתו. כיון שראה אותם שהם כולם בני אדם של צורה, גזר והוציאו להם קתדראות והושיבן. אמר להם, דרשו לי את התורה. מיד היו קורים פרשה ופרשה ומתרגמין אותה לפניו. וכיון שהגיעו לפרשת נדרים איש כי ידור נדר, אמר להם אי בעי למהדר ביה, יכול או לאו. אמרו ליה, ילך אצל חכם ומתיר לו את נדרו. אמר להם, דומה לי שאתם התרתם לצדקיה השבועה שנשבע לי. מיד גזר והורידן לארץ, הדא הוא דכתיב (איכה ב, י) ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון. העלו עפר, התחילו מזכירין זכותו של אברהם דכתיב (בראשית יח, כז) ואנכי עפר ואפר. חגרו שקים, התחילו מזכירין זכותו של יעקב, דכתיב (שם לז, לד) וישם שק במתניו. מה עשו להם, קשרו שערן בזנבי סוסיהן והיו מריצין אותן מירושלים ועד לוד, הדא הוא דכתיב (איכה ב, י) הורידו לארץ ראשן בתולת ישראל, עד כאן:

וַהֲלֹא תִּרְאֶה כִּי הַשִּׁפְלוּת הִיא הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת וְהַנְּבִיאִים הַנִּזְכָּרִים בְּמִדּוֹת הָאֱלוֹקִיּוֹת אָמְרוּ קְצָתָם, (בְּרֵאשִׁית יח, כז) וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, וּקְצָתָם אָמְרוּ (תְּהִלִּים כ"ב ז) וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ וְגוֹ', וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, וְשִׁבְּחוּם. וּמִמַּה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיֵדָעֵהוּ הָאִישׁ הַנִּלְבָּב כִּי הַשִּׁפְלוּת וְהַנְּמִיכוּת מְבִיאוֹת אֶת הָאָדָם לִידֵי הַכָּבוֹד כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵהַשַּׂר הַג' אֲשֶׁר הִתְחַנֵּן לְאֵלִיָּהוּ בִּדְבָרָיו הַנְּעִימִים בְּאָמְרוֹ (מְלָכִים ב' א י"ג) תִּיקַר נָא נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה [חֲמִשִּׁים בְּעֵינֶיךָ], כִּי לֹא קָרָהוּ מַה שֶּׁקָּרָה לָרִאשׁוֹנִים מִפְּנֵי שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ סוֹף בָּא לִידֵי כָּבוֹד וּגְדֻלָּה וְכִי שְׂכַר הָעֲנָוָה הַכָּבוֹד וּכְמ"ש שְׁלֹמֹה עָ"ה (מִשְׁלֵי כ"ב ד) עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה'.

תוכחות מוסר לתפילה ז"ל הרוקח כשאתה עומד בתפילה אמור מה אני ספון לתת עטרה למלך הכבוד ולהזכיר שמו הגדול ולבוש חרדה כשם שאמר אברהם (בראשית יח, כז) הנה נא הואלתי לדבר אל אדוני ואנכי עפר ואפר. הלא בני מעלה ירעדו ויבהלו מפניו וסביביו נשערה מאוד. אף אני קרוץ מחומר לא בינת אדם לי נבזה בחיי ונמאס במותי אקרע סגור לבי ואבוא פתחיו ביראה וענוה כי בכל מקום שמצינו גדולתו מצינו ענותנותו כדכתיב מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. על כן בעוד רוחך בתוך נדנה חשוב ביראת בוראך גול על ה' מעשיך יכונו מחשבותיך עכ"ל. על כן יעזוב דרכו הרע ויכניע רום לבבו. ובזה יקיים עבדו את ה' ביראה. ואח"כ יחשוב בגדולות רוממות הבורא ית' שמו ויתעלה זכרו בטוב לב ובזה יקיים עבדו את ה' בשמחה. עוד לשון רוק"ח קדש עצמך ומחשבתך וחשוב היחוד במי אתה בוטח ולמי תעבוד מי רואה בך מי יודע מחשבותך ומעשיך ולמי תשוב רוחך כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין אם תדרשנו ימצא לך. כתב הטור (סי' צח), כן היו עושים החסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונים בתפילתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות רוח השכליות עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה עכ"ל. עוד יעשה אדם המצאה שיכריח את עצמו לבוא לידי כוונה בכל תיבה ותיבה. יעשה מוסכם כשיזכיר את השם שיזכירנו באימה וביראה וברתת וזיע ויכוין אל קריאתו ואל כתיבתו כמ"ש הטור סי' ה' וירעדו כל אבריו כמו שכתב הרוקח וזה לשונו, ויזהר כשמברך הברכות את שם ה' אלהיך תירא בהזכרת שמוירעדו כל איבריך ליראה את השם הנכבד והנורא הזה עבדו את ה' ביראה וכן כל שמותיו הקדושים ע"כ. ומי שאינו עושה מוסכם כן נמצא הוא מורד באדונו מסלק את היראה ראוי ליקבר בחיים. ואז כשזה הדבר יהיה אצלו מוסכם קיים. אז בהכרח צריך לזרוק כל מחשבות חוץ מכל תיבות התפילה דאל"כ יהיה מחשבתו חוצה נמצא כשבתוך התיבות יבא הזכרת השם ישכח מלכוון בו ויעבור על הנ"ל וערום יעשה בדעת: