ליקוטי מוהר"ן
כִּי זֶה הַצַּדִּיק הוּא רַק יָחִיד בָּעוֹלָם, שֶׁהוּא יְסוֹד עוֹלָם, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים נִמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ, וַאֲפִלּוּ כָּל הַצַּדִּיקִים הֵם רַק עֲנָפִים מִמֶּנּוּ, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ. יֵשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָנָף, מִמֶּנּוּ, וְיֵשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָנָף מִן הֶעָנָף. כִּי זֶה הַצַּדִּיק הַיָּחִיד בָּעוֹלָם, הוּא עָנָו וְשָׁפָל, וּמֵשִׂים עַצְמוֹ כְּעָפָר, בִּבְחִינוֹת (בראשית י״ח:כ״ז): וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, וְעַל־כֵּן הוּא יְסוֹד עוֹלָם, הַיְנוּ בְּחִינַת עָפָר, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הֵם עָלָיו כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים: וְנַפְשִׁי כְּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה; הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לָהּ כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ, לְהַמְשִׁיךְ הַכֹּל אֵלָיו כְּעָפָר כַּנַּ"ל.
באר מים חיים
וזה אל יעקב שהוא בחינת תפארת ישראל בבחינת ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מ"ט, ג'). וזה אומרו באל שדי ואמרו חז"ל (חגיגה י"ב.) מאי אל שדי שאמרתי לעולם די, ולדברינו יהיה פירושו שאמר לעבודת העולם שעובדין אותו לפי כוחם ושכלם בשלוש מדות האלה, די. כי באמת לפי גדולת יוצר בראשית אין שיעור וערך לעבודתו רק שאמר לעולמו די לפי שאינם יכולים לעבוד יותר (כמו שאיתא בספר אור תורה לפי דרכו עיין שם) ונתן כח עבודתו בשלושה אלה ולזה ברא העולם כמו שאיתא (בראשית רבה י"ב, ט') בפסוק (בראשית ב', ד') אלה תולדת השמים והארץ בהבראם באברהם וכו'. אבל ושמי ה' לא נודעתי להם פירוש שיהיה בהם דעת האמת באמיתיות שמי הגדול והקדוש להיות בבחינת ביטול המציאות ואפיסת כח הגשמי בבחינת (שמות ט"ז, ז') ונחנו מה, כמו שאמר משה. כי אברהם אמר (בראשית י"ח, כ"ז) ואנכי עפר ואפר, ולא ואני מה כי לא השיג את זה כמאמר חז"ל (חולין פ"ט.) גדול מה שנאמר במשה ממה שנאמר באברהם וכו'. וגם יעקב נודע מה שמבואר בזוה"ק (תיקוני זוהר דף כ"ט.) יעקב מלבר ומשה מלגאו. ובחינת מה נרמז בכתוב (משלי ג', י"ט) ה' בחכמה יסד ארץ, כלומר בשביל בחינת כח מה שידע הקב"ה שיהיה במשה רבינו לזה יסד הארץ ומלואה על דרך אומרם ז"ל (חולין קל"ט: ובבראשית רבה כ"ו, ו') בפסוק (בראשית ו', ג') לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר וגו' בשגם זה משה וכו'. וזה שאמר ושמי ה', בחינת ה' אשר עליו נאמר ה' בחכמה יסד ארץ, זה לא נודעתי להם ואך אף על פי כן והקמותי את בריתי אתם לתת להם, ומכל שכן שזכותך ראוי לגאולת ישראל. וזה תשובה למה שאמר למה זה שלחתני כלומר פן לאשר שאני שליח בדבר יצא הרע לשונאי ישראל חלילה, כי איני ראוי לנס כמו שכתבנו למעלה לגודל מדת ענוה שהיה במשה. ולכן השיב לו כי אף זכות האבות לבד די להצלת ישראל ומכל שכן זכותך שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם כמאמר חז"ל (שמות רבה ג', ג').
ישמח משה
עוד נראה לי על אומרו כאן והאיש משה עניו מאד וגו' (במדבר יב ג). דהוא הקדמה נאותה להענין הנאמר אחר כך (במדבר יב ו) אם יהיה נביאכם וגו' (במדבר יב ז) לא כן עבדי משה וגו', שלא תקשה כלום משא פנים יש בדבר, ומפני מה באמת לא זכו שאר הנביאים למדריגת פה אל פה אדבר בו (במדבר יב ח), על כן אמר והאיש משה וגו', דלכך זכה הוא לנבואה יתירה משאר הנביאים. והענין הוא, דהנה זה שהקב"ה מנבא ומשרה שכינתו על בשר ודם קרוץ מחומר, איננו לפי כבודו ית', אך מכח ענותנותו ית', כאמרם ז"ל (מגילה ל"א.) במקום שאתה מוצא גדולתו וכו'. וידוע (מגילה י"ב ע"ב) כי במדה שאדם מודד מודדין לו, וכפירוש המדרש על ה' צילך (תהלים קכא ה), אם כן לפי רוב הענוה שבאדם, כמו כן הקב"ה מתנהג עמו גם כן בבחינת ענוה להשרות שכינתו עליו. ועל כן אמרו רז"ל (שבת צ"ב.) אין השכינה שורה אלא על חכם וכו' ועניו, ועיין בכלי יקר (פרשת וירא) על הפסוק (בראשית יח א) וירא אליו ה', ולא נאמר וירא ה' אל אברהם, כי שמו מורה על התנשאות, ועצמותו היה בחינת ענוה עפר ואפר (בראשית יח כז), על כן אמר וירא אליו ה', היינו מכח עצמותו לפי שהיה עניו ושפל בעיניו, ולא מכח שמו מרומז על התנשאות, עיין שם. וידוע מה שמפרשין והאיש משה וגו', כי דוד המלך ע"ה אמר ואנכי תולעת וגו', דעל כל פנים היה בעיניו נחשב לבעל חי, יתר על זה אברהם אבינו ע"ה דאמר אנכי עפר ואפר, דלא החזיק עצמו למין בעל חי כלל, אך על כל פנים היה נחשב בעיניו ליש, אמנם משה רבינו ע"ה גדלה כל כך ענותנותו ושפלותו בעיני עצמו, עד דלא החזיק עצמו למציאת כלל, והיינו ואנחנו מה (שמות טז ז), דהיינו בחינת אין ואפס ולא נמצא (עיין חולין פ"ט ע"א). והנה כאן דבא הפסוק להודיע מדריגת נבואת משה עד אין ערוך אליו בכל הנביאים והוא היה אב לכל הנביאים, וכדי שלא יקשה מפני מה זכה הוא באמת לכל זה, הקדים ואמר והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה, ר"ל אפילו מאברהם שהיה בעיניו כעפר שהוא על פני האדמה, ועל כן לפי גודל הענוה שהיה בו, זכה לנבואה יתירה מכל לבחינת פה אל פה אדבר בו, מה שאין כן שאר הנביאים שלא זכו לבחינת נבואה כמוהו, לא זכו גם כן לבחינת נבואה כמוהו, דמדריגת הנבואה נמשך אחר מדריגת הענוה כנ"ל, וכאמור.