אור הצפון
ועדיין לא הסתפק אדם הראשון בהסתכלות כללית זו, אלא חדר לתכונתו של כל יצור ויצור שבבריאה. ויש בזה חכמה עמוקה לאין שיעור. גם אנו רואים לפנינו את כל ברואי העולם, אבל אין לנו מושג מהו סוד מהותם. למשל, אנו רואים שהשמש מאירה, אך אין שום איש יודע בבירור את תכונת השמש, ומה שחוקר אחד אומר היום, בא חוקר שני למחר וסותר את דבריו. הרמב״ם כותב כי כל הכוכבים והגלגלים כולם בעלי נפש ודעה והשכל הם, והם במדריגה נמוכה מן המלאכים (ראה הל׳ יסודי התורה ג:ט). ומי יודע מהי תכונתם של צבאות שמים אלה. וכן בכל ברואי הארץ, שהרי יש בכל אחד נפש חיה, ועדיין לא בא האיש שאמר שהוא יודע את כולם ואת נפשם ותכונתם. אבל אדם הראשון כתוב עליו: ״ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה״ (בראשית ב:כ), כלומר שהוא ירד לעומק תכונת נפשם של כל בהמה, חיה ועוף לאלפי מיניהם, והכיר את מהותם ותכליתם וכיון לכל אחד את השם האמתי הראוי לו, כפי שהכתוב אומר: ״וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו״ (בראשית ב:יט), ופירש רש״י: ״הוא שמו לעולם״. והרי יש בזה חכמה נפלאה ועמוקה שהיא למעלה מכל מושגינו.
שני לוחות הברית
והכל בתירוץ אחד על פי הקדמה בפרדס לשונינו, ואותיות אינם הסכמיים רק עצמיים וכל מה שאנו מדברים הכל מושאל רק מלשון הקודש וזה נשתלשל מזה, כענין שמות שקרא אדם. נמצא הרוחניות הוא האמיתיית בעצם, למשל גשם באמיתית נקרא גשם ההשפעה העליונה הרוחניית תכלית הרוחניית, ואחר כך מתפשט דוגמתו בכל העולמות בכל עולם ועולם כפי מה שהוא, עד שבזה העולם הגשמיי נקרא טפות היורדות גשם והוא שם מושאל כמו ידות הכלים כו'. ובזה מתורץ, התחיל בברכות בגשם מהברכה בגשם מצד עצמו, רק היה להזכיר התבואה והפרי, ודוק: