פירושים על בראשית 2:19: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

ויצר ה' וגו' כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו יש להבין בזה הרבה א' כבר עמד רש"י ז"ל שהמקרא מסורס והי' לו לומר וכל נפש חי' אשר יקרא לו האדם הוא שמו גם אמר כל חית השדה ולא אמר בהמה ולהלן אמר ויקרא אדם שמות לכל הבהמה גם מה שאמר לראות מה יקרא לו האדם למה לא קרא הקב"ה בעצמו גם מה לשון לראות הלא הכל גלוי לפניו וכבר ידע חכמת יציר ככיו אמנם ידוע כי להצומח קראו חכמים כח המגדל נפש הצומחת ובאמת אין זה נפש רוח חיים רק כח המגדל אכן הבעלי חיים יש להם נפש חי' שיש לו חיות לילך ולבקש טרפו ושאר פעולותיו. אמנם גם הנפש הזה לא משמים הוא ואינה מהעליונים והראי' על זה שהרי אמרו חז"ל שאדם נברא כלול מעליונים ותחתונים שלא יהי' קנאה במעשה בראשית שביום א' נבראו שמים וארץ בשני רקיע לעליונים בשלישי יבשה לתחתונים כו' בששי נברא אדם כליל מעליונים ותחתונים נראה מזה שנפשות הבעלי חיים אינם מהעליונים שא"כ הי' קנאה במ"ב והנה לכל נברא יש לו שורש למעלה והבעלי חיים שרשם הם חיות המרכבה וכל שמות הבעלי חיים כולם הם צרופי אותיות הקדושות והשם מורה על קדושת הדבר ההוא ששם שור משורש החיות שנקרא שור וכן כל השמות והצדיק האוכל לשובע נפשו הוא ממשיך תחלה חיות הדבר המאכל ההוא לתוכו מעילא לתתא ואח"כ מקשרו ומעלהו ע"י אכילתו או ע"י ראיות הדבר ההוא כי זה תכלית בריאת העולם להעלות כל הברואים ולקשרם בא"ס ב"ה. לכן אמרו חכמז"ל עם הארץ אסור לאכול בשר מפני שאינו יודע להמשיך החיות אל המאכל ולקשרו בא"ס וגם אמרו חכמי האמת כי הגם שהגוים אוכלים בהמות ושורים וכבשים אין אכילתם רק בשר הבהמיות שבו אמנם אינם אוכלים השור עצמו שהוא החיות הקדושה אשר בו מפני שאינם ממשיכין אותו וזה הי' הענין הבאת הבעלי חיים לאדם שהביאם כדי שימשיך עליהם את שורש חיותם וזה הי' ג"כ ענין הקרבנות שהכהן המשיך החיות אל הבהמה עד שיבא בקרבה קצת רצון שתרצה להעלות על המזבח ותבחר בזה דוגמת הדבר שמצינו באלי' שברח הפר אצלו גם במדרש ויקרא מצינו דוגמא לזה וזה שאמר הכתוב לראות מה יקרא לו האדם נפש חי' הוא שמו ביאורו שכל מה שקרא לו האדם זו היא נפש החיות של שורש שמו.

וייצר מן האדמה. הִיא יְצִירָה הִיא עֲשִׂיָּה הָאֲמוּרָה לְמַעְלָה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ וְגוֹ', אֶלָּא בָא וּפֵרֵשׁ שֶׁהָעוֹפוֹת נִבְרְאוּ מִן הָרְקָק, לְפִי שֶׁאָמַר לְמַעְלָה מִן הַמַּיִּם נִבְרְאוּ וְכָאן אָמַר מִן הָאָרֶץ נִבְרְאוּ (חולין כ"ז), וְעוֹד לִמֶּדְךָ כָּאן שֶׁבִּשְׁעַת יְצִירָתָן מִיָּד בּוֹ בַיּוֹם הֱבִיאָם אֶל הָאָדָם לִקְרוֹת לָהֶם שֵׁם. וּבְדִבְרֵי אַגָּדָה יְצִירָה זוֹ לְשׁוֹן רִדּוּי וְכִבּוּשׁ, כְּמוֹ כִּי תָצוּר אֶל עִיר (דברים כ"ד), שֶׁכְּבָשָׁן תַּחַת יָדוֹ שֶׁל אָדָם (בראשית רבה):