שערי תשובה
העיקר הט"ז תיקון המעוות באשר יוכל לתקן. כענין שנאמר (יונה ג׳:י׳) וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ונאמר (שם) וישובו איש מדרכו הרע ומן החמס אשר בכפיהם. כי בדברים שבין אדם לחבירו כמו הגזל והחמס. לא יתכפר עונו עד אשר ישיב את הגזלה. וכן אם ציער את חבירו והציק לו. או הלבין פניו. או סיפר עליו לשון הרע. אין לו כפרה עד שיבקש ממנו מחילה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אף על פי שנתן לו דמי בושתו ודמי צער ההכאה. אין צער הבושה וההכאה נמחל לו עד שיבקש ממנו [מחילה] שנאמר (בראשית כ׳:ז׳) ועתה השבת אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה:
מנורת המאור
גדולה ענוה שבה נשתבח אברהם אבינו ע"ה. מפני שהיו הגדולים של בני דורו מנשאים אותו, כגון עפרון החתי, והיו קוראין אותו אדוני, שנא’ (מיכה ו, ח) שמעני אדוני נשיא אלהים אתה, והוא ע"ה משפיל את עצמו עמהם, והיה נכנע לפניהם ומנהיג את עצמו עמהם במדת הענוה והצניעות, ואפי' עם הפחותים שבהם, שנא’ (בראשית כג, יב) וישתחו אברהם לפני עם הארץ, כמו שכתבתי למעלה. ואע"פ שהוא נביא ונשיא וגבור ועשיר גדול, היה צנוע ועניו, ולא היה חושב את עצמו למאומה, ואמ' ואנכי עפר ואפר. נביא, דכתיב (בראשית כ, ז) השב אשת האיש כי נביא הוא, וכתיב (בראשית טו, א) אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר. נשיא, דכתי’ (בראשית כג, ו) נשיא אלהים אתה בתוכנו. גבור, דכתיב (בראשית יד, טו) ויחלק עליהם לילה ויכם וגו'. עשיר, דכתי’ (בראשית יג, ב) ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב וגו'.
שני לוחות הברית
והיה עקב תשמעון. כתב בעל הטורים מה כתיב למעלה כו'. ענין הגמרא דפרק עושין פסין כו' (עירובין כב, א) מדבר מהענוה, ושהתכלית לעולם הבא. וקשה לו בקרא דיוקים. א' לימא ושמרתם וגו' אשר אנכי מצוך היום ולא יותר, וניחא ליה היום ולא למחר. ב' אם תרצה לומר היום, לא לימא לעשותם, אלא לעשות ולא ליטול שכרם. ג' נימא לעשות ולא נימא לעשותם. אלא רצה לומר לעשותם ולא לעשותך רצה לומר עם מחשבת גאוה, עשה דברים לשמן לא עם מחשבת רבי או עשיר כו'. ולעיל מפסוק היום לעשותם, לעשותם כתיב. לא מרבכם כו' גמרא דפרק כיסוי הדם (חולין פט, א), אמר כפל לא מרובכם. ועוד אמר כי אתם המעט. על דרך (אבות ד, א) מאוד מאוד הוי שפל רוח. וחשיב ג' ענוים נגד ג' מעלות תורה נביאים כתובים. משה היא תורת משה. אברהם נביאים כמו שנאמר (בראשית כ, ז) כי נביא הוא. דוד כתובים, וענותנותן נרמז כמ"ש כי אתם המעט. אתם ראשי תיבות *אפר *תולעת *מה. ועל זה כתיב (תהלים פה, יב) אמת מארץ תצמח, כי ענוים יצמחו ויעלו מעלה מעלה. וכבר הקדמתי כי אדם קדמאה נקרא אדם על שם אדמה מדת הענוה ונפשי כעפר לכל תהיה. ונרמזו ג' אלה באדם, כי אדם ראשי תיבות *אברהם *דוד *משה. וזהו מא"ד הוי שפל רוח. וכן כתיב (במדבר יב, ג) משה עניו מאוד מכל האדם וגו'. ולאדם נקרא על שם ענוה פני האדמה, ודו"ק. כי מן המא"ד היה משה היותר עניו שבכולם. כדאיתא שם בגיד הנשה (חולין פט, א), גדול הנאמר במשה כו':