Musar על בראשית 25:6

גם אוכל לומר כוונה מופלאה בענין מרור הנקרא חסא שיתגלה לעתיד, וזהו בחינת יהיה. ומתחלה אקדים מה שאמרו המקובלים שהקליפה שהיא המרור יש לה אחיזה בקדושה שלמעלה היא דקה מן הדקה, דאלולי זה חס ושלום היה שניות, רק מצד ההשתלשלות נתעבה ונתעבר עד שהומרר. וזה סוד רישיה דעשו המונח בעטיפא דיצחק במערה, כמו שכתב יונתן בן עוזיאל בתרגומו. וזהו סוד שחיטת מלאך המות לעתיד, כי האדמומית שבו יתבטל, והקדושה תשאר, כי גם סמאל אף שהוא מלאך טמא מצד הקליפות, יש לו אחיזה בקדושה, ומחציו ולמטה הוא סם דהיינו סמא דמותא, ומחציו ולמעלה יתבטל הסם דהיינו המרירות וישאר אל דהיינו הקדושה. וזהו סוד עתיד חזיר לטהר, כי הקליפה תטהר, ודבר זה מבואר בפרדס בשער היכלות. ועיין באורך בספר קול בוכים של ר' אברהם גלאנטי נפלאות מסוד זה, (עיין שם באורך ותעתיקנו לכאן). ועיין בשורש ישי מה שכתב על פסוק (ויקרא כו, ד) ועץ השדה יתן פריו, שפירש רש"י אפילו אילני סרק עיין שם, ומה שכתב על ענין מקושש, הכל שייך לכאן. וזהו סוד (בראשית כה, ו) פלגשם הכתוב אצל בני קטורה חסר יו"ד, ופירשו רבותינו ז"ל (סנהדרין צא, א) שם טומאה מסר להם, וזהו סוד הדבר כי הטומאה דהיינו הקליפות יש לה למעלה אחיזה בקדושה כענין שפירשתי בסמאל שמחציו ולמעלה נקרא אל, וזהו פלגשם חסר יו"ד שאז הוא פלג שם, רצה לומר שחציו הוא שם קודש. וכל זה יהיה באחרית הימים שהקליפה תחזור לקדושה והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר כו', כנודע ביאור ענין זה למקובלים. וזה סוד המרור שנקרא חסא, שרומז על העתיד שהוא בחינת יהיה. (עיניכם הרואות גודל רמיזות מצות ומרור, בכאן אדרוש כל דרש מרור שרשמתי בקונטרס בדרשתי האחרת לשבת הגדול עיין שם):

נחזור לענין, סמאל עושה רושם למטה על ידי האומה שלו המושלת על ישראל מפני חטאינו, ועושה פגם למעלה כי אחיזתו היא למעלה נאחז בקדושה כמו שכתבתי בפרשת חיי שרה (תו"א ד"ה וזהו ענין ולבני הפלגשים) בענין פלגשם (בראשית כה, ו) שם טומאה, ופלגשם חסר כתיב, כי הוא פלג שם למטה משתלשל ממנו הטומאה, אבל בשרשו הוא שם. וכן שם סמאל מחציו ולמטה הוא סם מות, ומצד שרשו חותמו אל, זהו סמאל. וכן מלאך מות מות הוא רע וטומאה, אבל מלאך הוא קודש:

וזהו ענין (שם כה, ו) ולבני הפלגשים נתן להם מתנות, ופירשו רז"ל (סנהדרין צא, א) שם טומאה מסר להם, ודבר זה נרמז במה שתיבת פלגשם חסר כתיב שרומז לשם טומאה, כי הקליפה בשרשה שם, ובהתפשטות טומאה, וזהו ש"ם טומא"ה. וזהו נרמז בתיבת פלגשם חסר כתיב, פלג שם, רצה לומר פלג דהיינו החצי הוא שם, אבל לעתיד יתוקן כי תתבטל הטומאה והיה הנותר קדוש יאמר לו (ישעיה ד, ג):