Musar על בראשית 33:3

רבי נחמיה אומר, הגון זה לנבואה. כלומר, היום נקרא טוב כמו שנאמר (בראשית א, ה) וירא אלהים את האור כי טוב ויקרא אלהים לאור יום, וזהו ותרא אותו כי טוב הוא. והנה אותו והוא כפל לשון הוא. אלא תיבת הוא רצה לומר השכינה, וכמו שפירש הזוהר על פסוק (בראשית לג, ג) והוא עבר לפניהם, וראתה שהגון לנבואה ביום ולא בלילה:

והענין כי הראשון שבראשון היה לבנימין הצדיק אבינו הראשון יתרון ומעלה נפלאה שלא השתחוה לעשו כמו שהשתחוו כל אחיו כי עדיין לא נולד וידוע כי סוד השתחויה המש כת השפע מלמעלה למטה ואחר שאחד עשר כוכבים השתחוו לעשו סטרא אחר אסטרא דע"ז החזיקו בידו של עשו והמשיכו אותו עליהם לשר ולפטרון אתרע מזלייה ותחתיו והחזיקו והעמידו הפגם שפגם שרו של עשו בירך יעקב בערב במקומו וגבר עליהם סטרא אחרא ע"י וכמו שהקשו בזוהר (ח"א קעא, ב) על יעקב והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים (בראשית לג, ג), וכי יעקב שלימה היה משתחוה לעשו הרשע דאיהו בסטרא דאל אחר ומאן דסגיד ליה סגיד לאל אחר ותרצו שם והו"א שהוא השכינה עבר לפניהם וישתחוו ארצה שבע פעמים לשכינה ההולכת לפניו הרי שלא מצא ורז"ל התנצלות כי אם ליעקב לבדו אמנם השבטים כרעו ונפלו ובנימין הצדיק שעדיין לא נולד לא בא לעשו מידו שום חיזוק ושום השפעה ולכך היה לאל ידו של שאול בן בנו להכניעו ועל ידו יחזור הירך במקומו אל הימין ויתקן הפגם שפגם סמאל בירך יעקב נצח בכח קטרוגו שהמשיך הגבורות מפנות ערב אליה כאמור והנה כשמשח שמואל את שאול ברוח הקודש ידע שמואל שהתיקון יעשה ע"י שאול ע"י משחו אותו בשמן כמו שיתבאר בס"ד והנה תחלת כל דבר אמר שמואל לטבח (ש"א ט, כג) תנה את המנה אשר נתתי לך אשר אמרתי שים אותה עמך וכתיב וירם הטבח את השוק והעליה וישם לפני שאול ויאמר הנה הנשאר שים לפניך אכול כי למועד שמור לך לאמר העם קראתי וכו' לרמוז לו שהשוק העליון שהוא ירך יעקב שהוא חשוך ואין נביא יכול להתנבאות מתוכם שכן כתיב (שם ג, כא) ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ והטעם היום מקור הנבואה הזאת סתום ואטום בכח הדין ואמר לו הנה הנשאר כלומר הנה הוא הנשאר שלא השתחוה לעשו כשאר השבטים ואתה לך בכחך זה ותיקן כי למועד שמור לך כלומר ממועד מועדים וזמנים חלפו למו שמור לך כי אי אפשר לה תתקן כי אם על ידך א"נ למועד הזה שאתה בו שמור מאז לך שתתקנהו קום אכול ואחר שאכל וקבל עליו לתקן באיזה ענין ייחוד שיעשה ברוך היודע מיד התחיל לתקן ונפתח מקור הנבואה ואמר לו כששלחו (שם י, ה-ו) ופגעת חבל הנביאים יורדים מהבמה ולפניהם תוף וכנור והמה מתנבאים ונחה עליך רוח ה' והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר וכן היה ותצלח עליו רוח ה' ויתנבא בתוכם והיה כל יודעו מאתמול שלשום ויראו עם נביאים נבא וכו' תמהו ואמרו הגם שאול בנביאים עד הנה הגיעה פתיחת המקור שאפי' שאול שהי' רועה אחר הבקר כמ"ש והנה שאול בא אחר הבקר א"נ שהיה חורש בשדה בצמד בקר גם הוא בנביאים וזהו סוד אומרו לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הרואה כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה פי' לנביא יקרא היום דוקא ומהיום והלאה נקרא נביא כי לפנים לא היה נקרא אלא הרואה מחמת היות דבר ה' יקר והטעם שנמשך ע"י שמואל הוא כי הוא הי' לוי מקורו בגבורה ממקום הנקרא פנות ערב שמשם נמשך הדין אל הירך הזה ולהיות שמואל מגבורה ימשוך על ידי השמן שהוא מצד החכמה סוד המתקת והתבסמות הדינים לירך הזה באופן שיתקן ותחזור ימינית וזהו שרמז לו שמואל בצואת הריגת עמלק אותי שלח ה' למשחך למלך כלומר אותי דיקא למשחך למשוח אותך דוקא בשמן כי ע"י זה נתקן בקצת ועתה שמע לקול דברי ה' כלומר תוכיות דבריה' שהוא לך והחרמת את עמלק כי אתה מבנימין ועמלק הוא בנו של עשו ולא יכול ליפול כי אם על ידך לכן הזהר והשמר אל תכשל וזהו ג"כ שרמז לו הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה כי בבחינה זו שלא השתחוה בנימין הצדיק לעשו נמצא תאתה הבא מכחו ראש שבטי ישראל אתה ולכן אין מי שיתקן זה אלא אתה ויהי כאשר חמל שאול על אגג כו' חרה לו לשמואל מאד ויצעק אל ה' כל הלילה (שם טו, ט-יא), להיותו חושש שמא ח"ו תחזור המדה הזאת אל השכחה והועילה צעקתו בקצת שכן אמר לו אח"כ וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם (שם כט), כלומר הגם כי חטאתו עברת מאמר השם גם נצח ישראל לא ישקר באמונתו מהיותו מתוקן בסוד הימין לא ינחם ותתהפך ממה שחזרה הימין ותהיה אל השמאל וכן היה כי אחרי כן כששלח שאול מלאכים לקחת את דוד נאמר (שם יט, כ-כא) ויתנבאו גם המה וישלח עוד אנשים אחרים ויתנבאו גם המה וכתיב ושמואל עומד נצב עליהם שכלם היו מתנבאים מכחו אמנם לא היתה כ"כ מוחזקת עד שבא דוד ע"ה זהו שרמז לו יתברך לשמואל בראותו את שאול זה יעצור בעמי כלומר יעצור הפגם שלא תמשך עוד אמנם לא יתקן מכל וכל וימחה הפגם עד שיבא דוד כמו שנבאר בס"ד והנה כששאול ידע שחטא חלה את פני שמואל ואמר לו (שם טו, ל) כבדני נא נגד זקני עמי ושוב עמי ואשתחוה לה' כלומר אתקן איזה דבר שאשוב ואשתחוה לה' אולי אועיל בהשתחויתי להדום רגליו כיתרון שהיה לבנימין הצדיק אבי הראשון מכל השבטים שכלם השתחוו לעשו והוא לא השתחוה לפי שעדיין לא נולד ועשה כן שמואל דכתיב (שם לא) וישב שמואל אחרי שאול וישתחו שאול לה' והנה כששמואל רצה להרוג את אגג אמר אגג (שם לב) אכן סר מר המות כלומר אחר שכבר שאול המתקן הפגם קלקל איני מרגיש מר המות בחשבו שתחזור הפגם למקומו שאם היה שאול הורג אותו ואת כל עמו ואת כל קניינו לפי חרב היה מוחק הפגם ההוא מהמקום ההוא אמנם עתה שחמל על אגג ועל מיטב הצאן קילקל את אשר התחיל לתקן ולכן שמואל היה מתאבל על הדבר הזה בחשבו כי לא תשוב עוד ירך לאיתנו עד שאמר לו הקב"ה עד מתי אתה מתאבל על שאול שנראה שלא יש עוד מתקן הפגם כי אם על ידו שוב ומלא את קרנך שמן תחזור להמשיך בשמן משחת קודש ממקור השמן ולך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו מלך שיתקן הפגם הנזכר ע"י שירותיו וזמירותיו כי ע"י השיר מתתקנין ומתבסמין ג' בתי דינים עליונים בסוד אודנין דמלכא בסוד הטה ה' אזנך בסוד נח"ל ברי"ת אם זכית אליו וע"י שמן משחת קודש שתמשחהו וע"י שירותיו וזמירותיו יתמתקו ויתבסמו הגבורות שבגבורה מקום הנקרא פנות ערב שמשם נמשך הדין אל הירך זה ובזה תשוב לאיתנה וזהו נעימות בימינך נצח (תהלים טז, יא), ע"י זמירות נעימות כמ"ש (ש"ב כג, א) נעים זמירות ישראל תחזור אל הימין מדת הנצח וזהו קרע ה' את ממלכתך מעליך ונתתה לרעיך הטוב ממך כי הוא יתקן הפגם ממך ועתה ראה גם ראה איך נענש שאול מדה כנגד מדה הוא לא רצה לתקן המדה הזאת שממנה נמשך רוח הקודש רוח אלהים טובה לכך ורוח ה' סרה מעם שאול ובעתתו רוח רעה מאת ה' ולכן אותו רוח רעה לא היה סר מעל שאול אלא על ידי דוד שהי' מנגן בסוד המתקן הדין בשיר והוא הוא אשר הי' המתקן בעצם וזהו ורוח לשאול וסרה מעליו רוח הרעה. וכן הוא אומר ויהי ממחרת ותצלח רוח אלקים רעה על שאול ויתנבא בתוך הבית ויטל שאול וכו' כי היתה הנבואה שלא כהוגן לרעה ולא לטובה ומשם והלאה היה שאול עוין את דוד היה נותן עיניו בו להרגו ובזה יצא לנו טעם נכון למה לא ענהו ה' גם בחלומות גם באורים גם בנביאים על כי הוא פגם מקום הנבואה כאמור והנה אחר שבא דוד בשירותיו וזמירותיו תקן המדה ההיא בעצם ונ"ל שלכך הפך הסדר ואמר (תהלים קלד, ט) וחסידיך ירננו ולויך מבעי ליה אלא אמר דוד מארי דעלמא הא סדרית סדרא הכי שהחסידים ירננו כי ע"י חסידותם ורינתם הם שני מיני מתוק ויתמתק כל הצריך לימתק ומשם והלאה נתפתח מקור הנבואה שהרי כל הנביאים נתנבאו בימות המלכים שבאו אחרי דוד ובזה תטעום נופת צופים מאמר הסבא בפרשת משפטים דף קי"ב (ע"ב) מרדכי הוה אחמי לההוא רשע דהמן ההוא ידך דיליהו על דא הוה רגיז מלה דאתחזי ליה ואיהו ארגיז ליה בהדי' וכו' עכ"ל הכוונה לומר שמרדכי שהיה מבנימין שלא השתחוה לעשו גם הוא שבא מכחו לא יכרע ולא ישתחוה וכי מקום הברכים דהיינו שוק הימין במקומו הוא עומד ולכן כל סיטרא דידיה דהיינו המזיקין אזלי בתר ברכי דרבנן לייגעם וכדאיתא התם (ברכות ו, א) הני בירכי דרבנן דשלהי מנייהו הוי ולדעתי שזהו סוד ועברתו שמרה נצח כלומר שמר העברה על מקום הנצח שחטפהו ממנו והוא כפתור ופרח עד הנה עזרנו ה' להמתיק הפסוקים בנופת צופים וישמע חכם ויוסף לקח עכ"ל. והארכתי מזה בדרוש פרשת ואתה תצוה. גם שם נמצא סוד סעודת פורים:

ועתה אבאר מעלת קדושת בנימן. דע כי היה לבנימן קדושה ביתר שאת מלשאר אחיו, כי כל אחיו השתחוו לעשו שהוא סיטרא דשמאלא מאל אחר, ובנימן עדיין לא נולד לא יכרע ולא ישתחוה. ומה שהשתחוה יעקב אין להקשות, כי פירש הזוהר (ח"א קעא, ב) בפסוק (בראשית לג, ג) והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים וזה לשונו, כי יעקב שלימה יהא משתחוה לעשו הרשע דאיהו בסטרא דאל אחר, ומאן דסגיד ליה סגיד לאל אחר. ותרצו שם והו"א שהוא השכינה עבר לפניהם, וישתחו ארצה שבע פעמים לשכינה ההולכת לפניו, וזה התנצלות הוא דוקא ליעקב. אבל אחד עשר כוכבים דהיינו שאר השבטים השתחוו לעשו, וברכים אשר כרעו גרמו (שם לב, כו) ויגע בכף ירך יעקב, סמאל הרשע נגע שם מדה כנגד מדה, ירך מול ירך, כי בירך עשו היה חותם הנחש, כדמתרגמינן נחשירכן, ופירש הציוני נחש ירכן שהיה חקוק בירך עשו צורת נחש, והארכתי בדרוש הזה פרשת תולדות יצחק (תו"א ד"ה והנה יש) עיין שם. על כן מלכים מחלציו של בנימן יצאו אשר להם תכרע כל ברך, כי כבר הקדמתי מלכי ישראל הקדושים הצדיקים הם מלכות שמים, ובנימן לא כרע לאל אחר זכה למלוכה: