Musar על בראשית 34:25

הושע הנביא צווח (ו א) לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו וכבר אמרו (ב"ר צא ט) כי אין הקב"ה משרה לצדיק בצרה יותר מג' ימים ויש להבין מה ענין זה להך דמקודם אבל דכבר נודע מה שנחלקו (עיין שבת נה ע"ב ועיי"ש היטב) אם יש מיתה ויסורין בלי חטא ופשע רק מסיבות חיצי הזמן וטבע כוכבי שמים ומזלות ובאמת זהו סיבת החלי והמרי שנמשכו אחר דיעה זו כי אין החטא גורם עונש עולם הזה כלל ומחמת זה לא שמו בה' כסלם ועולם הבא הנצחי רחוק מהחוש עד שיפעל בנפש המגושם ומטופש ומשוקע בהבלי עולם בעו"ה וזהו ענין עשו שאמרתי כבר ששאל מה טיבן של עדשים הללו א"ל שמת אותו זקן אמר לו אף באותו זקן פגעה מדת הדין אם כן לית דין ולית דיין (ב"ר סג יא) ולהבין מה זה ענין לעדשים אבל כבר אמרו חז"ל (ב"ב טז) ב' טעמים לאכילת עדשים או משום דהם מגולגלים וגלגל חוזר בעולם או שאין להם פה וכך אבל אין לו פה ונ"מ למבריא בביצים והנה אי אמרת אין מיתה בלי חטא לא שייך גלגל חוזר בעולם דהא איש צדיק ימלט הימנה ואין זה מפאת הגלגל כלל וזהו הסברא שחשב עשו מתחלה וא"כ ע"כ הטעם משום דאין להן פה ושאל מה טיבן של עדשים הללו הלא יכול לאכול ביצים והשיב לו יעקב דמת אותו זקן ומי היה נקי מחטא יותר ממנו ש"מ דיש מיתה בלא חטא וא"כ יש לאכול עדשים היותן מגולגלין ובשמעו עשו זאת כי המיתה מקרה אחד לרע ולטוב כפר והנה בזה תבין למה אין הקב"ה משרה לצדיק בצרה יותר מג' ימים כי הראב"ע כתב (בראשית לד כה) על ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים שלישי לעולם קשה שהוא חצי מרובע ופי' כל חולי ומחלה הוא על פי סיבוב לבנה בעולם ולכך נקרא חולה דל כדכתיב (תהלים מא ב) אשרי משכיל אל דל כי לבנה לית לה מגרמה כלום בשום אופן וידוע כי סיבוב לבנה בעולם קרוב לכ"ח ימים כי מה שהוא המולד בכ"ט י"ב הוא כי כבר בכ"ח ימים גם החמה הלכה מהלך מה וא"כ קרוב לז' ימים מסבבת הלבנה רביע גלגל שלשה מזלות ועושה פעולה ושינוי ולכך כתב הראב"ע בפרשת תזריע (ויקרא יב ב) כי סיבת טומאה שבעה עד שובה אל המרובע וכן החולים יראו שינויים ביום זיי"ן כי אז בסיבוב הרביע גלגל יש הפעולות הפכיות ולכך חולי משתנה ביום ז' או ביום י"ד או כ"א או כ"ח כי הכל בשינוי הגלגל וסיבוב לבנה וכן כתב הראב"ע בשבעת ימים יהיה תחת אמו כמו הנימול עד מרובע והיינו כשיעבור ז' ימים יעתיק התנועה מהיפך להיפך ולעומת זה בחצי סיבוב לא יעתיק התנועה ואדרבא יוסיף חיזוק ואומץ כאשר החלו ולכך בסוף יום השלישי שהוא נוטה לרביעי שהוא חצי מרובע יעמוד ויתגבר הכאב בתנועת הלבנה שהיא בתכלית עמידה ולכך בחצי יום השלישי כאשר חמה נוטה למערב שהוא התחלת יום הרביעי לתוכנים שמונים מאופק חצי היום אז הכאב והחולשה מתגבר ולכך מי שיש לו קדחת רביעית יתמיד למאוד כי מפאת עמידת המרובע יתגבר חליו ולכן הקב"ה למען הראות כי משגיח בפרטיות על עם קרובו והוא משדד אצלם מערכות השמים ואינם תחת משטרי הכוכבים לכך תמיד ביום השלישי שראוי מפאת גזרת הכוכבים שיהיה כאבו נעכר ומתגבר לא יניח לצדיק בצרה וממציא לו תרופה להקל מחליו ויכירו וידעו כל העמים כי יד השם עשתה זאת מול טבע כוכבים ובזה יכירו וידעו כי היסורים וכל נגע ופגע הבא לישראל לא בא מפאת כוכבים כי אם מהקב"ה מוחץ ומרפא ולכך באברהם בשלישי למילתו כחום היום שאז הכאב בטבע מתגבר כמ"ש באו המלאכים לרפאות אותו ונקל לו לילך ולרוץ נגדם וכן בחזקיה אמר לו (מ"ב ב ה) ביום שלישי תעלה לבית ה' והיה מופת בארץ וכן שבטים שנסתפקו באנשי שכם שבאו כולם בברית יחד אבות ובנים למול בשר ערלתם אם כוונתם לשם שמים והרי הם כשירים ובחורי ה' או כוונתם רק שנתנו עיניהם בבנות יעקב וזרעו ולבבם מלא עמל ואון ומספיקא לא רצו לשלוח יד עד ביום השלישי שראו בהיותם כואבים כפי הטבע ואילו הם שלמים עם ה' לא היו בצרה ג' ימים כהנ"ל ומזה שפטו שסר צל ה' מאתם ותוכם רע ולכך טבחו ולא חמלו עליהם וזהו שהכתוב מזהיר שיחדלו הרע ויתלו היסורין וכל הכאב כי אצבע אלהים היא ואמר (הושע ו א) לכו ונשובה לה' כי הוא טרף וירפאנו והוא יך ויחבשנו כי הכל מצדו ולא מפאת המזל והביא ראיה ע"ז כי הכל מיד ה' יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו וכו' כי אין משרה בצרה ג' ימים ומזה מוכח דאין מיד המזל והטבע רק מיד ה' כי לקינו כפי חטאינו ואם נשוב לה' נשוב כי מאתו העזר והישועה וכן עלינו הדבר לשוב בתשובה ובפרט העת גורם כי ימים אלו ימי משפט וצדק באו וקול תרועה נשמע ראוי לחפש בתשובה למאוד והעיקר כי לא תלוי בתשובה שהוא בעיני העולם הרבות אמירת מחזור פיוטים וסליחות אף כי ספר תהלים וכדומה ותענית ועם כל זה גוף עון בידם ואין זה המבוקש ותשובה הנרצית והיום הזה אשר תמכתי יתידותי בעיקר דרוש זה בהחזקת אמת ושלום כי שפת שקר ולשון רמיה הוא נותן כח לעשו וסטרא אחרא לעשות חיל בעו"ה וימים אלו הם מחולקים על ג' אופנים כמאמרם (קוה"ר ט ג) בערב ראש השנה ויתר שליש ובראש השנה שליש וכן ביום הכפור והיינו על שלשה חלקי עבירות התשובה בערב ראש השנה עבירות חמדה במותרות אשר אדם יחמוד ואוהב לרדוף אחר התאוה וכדומה וזה ימעט בתענית בערב ראש השנה בבטלו חמדת זמניי בראותו כי הגיע יום הדין הנורא וכי יפקוד השם עליו לדעת מעשיו מה ישיב ואיך לא ישליך רוב החמדה ובראש השנה יתחרט איש על כל אשר חטא נגד ה' בשמעו קול שופר היתקע ולא יחריד וימליך ה' במלכויות זכרונות ושופרות מי הוא איש נבוב אשר לא ילבב בלב שלם להתחרט ולגמור בלבו לשמור ולעשות כפי התורה וחוקיה הישרים וצדיקים אמנם עדיין עבירות בין אדם לחבירו קטטה ומחלוקת ושנאת חנם שוא ידבר איש את רעהו ובלבו ישים ארבו וכמו כן גזל ועושק וכדומה כלו עדיין טמון בעו"ה אצלינו עד בוא יום צום הנבחר כי בי' ימים יפשפש איש ובערב יום כפור ירצה חבירו בריצוי דברים וכסף ויסיר קנאה והמחלוקת וכל דבר פשע בין איש לחבירו כי יום כפור הוא רומז על יום המיתה ולכן לובשים לבנים הכל מענייני מיתה כי הוא מרמז לכך וזהו תכלית הנרצה וזהו שליש אחרון שנמחל ביום הכפור וזהו בסוף יום הכפור בתפלת נעילה שנאמר למען נחדל מעושק ידינו וזהו רמזו במאמר הנביא יחיינו מיומים אלו תרי ימים אבל ביום השלישי שהוא יום הכפור שהוא תכלית הנרצה יקימנו ונחיה לפניו כי זהו עיקר התשובה ולכך אמרו במדרש אמרה כנסת ישראל רבש"ע התשובה שלך היא ואמר הקב"ה תשובה שלכם היא ופירושן של דברים כי באמת הוא הדברים אשר דברתי כי עבירות בין האדם למקום בקל האדם מתחרט ועושה עליהן תשובה ונוח לו לשוב אבל עבירות בין אדם לחבירו זהו שקשה בדיני ממונות בעו"ה קשה לפרוש ובפרט קנאה ושנאה כאשר אמרתי פעמים רבות אם יבוא אדם לשאול לחכם מאן דהוא שקרה לו טריפות בביתו או חימוץ בפסח והוא יורה לו להשליכו לנהר אף שהוא הפסד מרובה לא יצפצף פה לנגדו כלל ואילו ידין בין איש לרעהו וידין ליתן לחבירו יו"ד זהובים הלא ילך בפלילים ויתריס נגד הדיין וישמור לו איבה והטעם הוא כי זהו שהולך לאיבוד וטמיון אינו מקפיד כלל ומברך למי שנתן תורה אבל בזה שמגיע הדבר לחבירו בזו קנאתו גדולה עד שקשה לו לשמוע בקול הדיין וכן תמיד על עבירות שבין אדם למקום ישראל קדושים הן להתחרט ובפרט ימים אלו ימי תשובה וימי חפץ לה' ישובו לה' על מעלם אשר מעלו נגד ה' אבל לא נגד בני אדם כי במה נחשב אצלם ואף שבימים אלו אפשר שקטה המחלוקת וידבר זה לזה ובקרבו ישים ארבו בעו"ה כתר זעיר עד יעברו ימים אלו ואז נראה מה לעשות ומכ"ש שאין מוציאים מתחת ידם הגזל ועושק וריבית וכדומה ובאמת הן הן הדברים המעכבים התשובה בכל אופן כאשר אמרתי וזהו מאמר כנסת ישראל התשובה שלך היא הרצון מה שעבדנו למולך ועשינו נגד המצות הנוגעים לך וזהו עיקר התשובה כי יודעת כנסת ישראל כי בזה רוב ישראל מגדר התשובה אבל הקב"ה השיב התשובה שלכם היא היינו במה שנוגע לכם בין איש לרעהו זהו תכלית ועיקר התשובה כי באלה חפץ ה' ומקפיד יותר על המרי הזה שהוא טיב בני אדם משיקפיד על עבירות הנוגעות לו כי הוא חפץ חסד ולכן עיקר תשובה בזה ותכלית שמירת עון בין איש לרעהו וגדר שלא יבא לידי כך הוא גדר אמת ושלום שלא תהיה ביניהם שנאה כבושה בלב ובפה ידבר כאח יקר והיש שקר גדול מזה ולכך מדת אמת מביאה לידי שלום ומדת אמת שוללת כל לשון רמיה ובה נכלל שלא ידבר אדם אחד בפה ואחד בלב בתפלה כי גם זה בגדר השקר ואמרו במדרש (תנחומא ל"ט ד) מכריז האי רוכל מאן בעי חיי מאן בעי חיי אטריח עליו ר' ינאי ועלה גביה הוציא ספר תהלים מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה סור מרע ועשה טוב אמר ר"י כל ימי לא הייתי יודע ענין פסוק זה עד שבא האי רוכל ופירשו עכ"ל ויש להבין מה חידש זה הרוכל ולא אמר רק פסוק תהלים שמצפצפים הבריות יום ולילה לא יחשו ומכ"ש דאין להבין מה שאמר ר"י כי לא ידע פירוש הפסוק עד שבא רוכל כי לא שמענו פירושו כלל אבל הענין כי ידוע כי לעשו ולדכוותיה נתון עולם הזה וליעקב וסייעתו הצדיקים עולם הבא יום שכולו טוב אמת ונצחי ויש להבין הא יצחק ברכו ליעקב בכל טוב עולם הזה ויתן לך וכו' (בראשית כז כח) ע"ש ולא היה דבר טוב בעולם הזה שלא ברכהו וכי ח"ו לא חלה ברכת יצחק אבל הענין כי הואיל והיה בערמה וקצת כזב ויעקב מדתו אמת כדכתיב (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב שכולו קשוט לכך לא חלה ברכתו כ"כ בעולם הזה ואמת כי אמרתי בישוב קושית מהר"י אברבנאל ויתר מחברים כי מה תועיל הברכה שבירך יצחק ליעקב אם כוונתו היתה לעשו ומה בכך שהיה לנוכח יעקב הא בלבו היה לעשו אבל קושיא חדא מתורצת בחברתה דהקשו איך ס"ד שיחולו הברכות על עשו הרשע וכי תחול שפעת אלהים על רשע וא"כ ח"ו נלקח דינו של רשע להטיב לרשע ולהרע לצדיק ח"ו אבל הענין כי עשו היה ציד בפיו ובפיו היה טוב רק בלבו היה רע ולכך אם אנו הולכים אחר הפה ולא אחר כונת הלב ראוי עשו לברכה וא"כ א"ש כי יעקב זכה בברכות בממ"נ אם הולכים אחר הפה הרי פיו ריצחק ברכו בפה מלא לנוכחו יחנו הברכות תבואנה על ראש צדיק ואם אחר כוונת הלב אף שיצחק היתה כוונתו על עשו מכל מקום אם באנו לדון כפי כוונת הלב עשו רשע גמור ומוחלט לא יתכן ביה ברכה וראוי בלא"ה שלא תחול כי אם על יעקב שלבו היה שלם לשמים וא"ש אבל עם כל זה הואיל והיה במרמה ניתן לעשו עולם הזה שהוא ג"כ עולם של רמיה ועולם של שקר וזיוף הבל הבלים אין בו ממש כאיש עושה רמיה שהוא ג"כ רק כחלום יעוף ושקרא לא קאי (שבת קד ע"ב) וכבר אמרתי כי לכך אין זרעו של עשו נופלים אלא בידי זרעה של רחל (ב"ר צט ב) כי יש לעשו טענה ברמיה לקח ממני ברכתי ולהסב שמו עשו ליטול של אחיו אמנם רחל תיקנה כל זה שהיא באה במרמה ודברה בקול לבל ירגיש יעקב שהיא לאה ולא קנאה באחותה ובאה במרמה לטוב אחותה כנודע ולכן כל מה שיש פגם ביעקב נתקן ברחל ולכן זרע רחל יכולת בידם לנגוש עשו וכן תמיד האיש ההולך תמים ואין בלשונו כזב שהוא תכלית הרע בעצמותו כי אין לך רע אלא כזב ואין בו רמיה זה זוכה בעולם הזה ג"כ בברכת יצחק ליעקב ולא שולט בו קטרוג עשו היותו מתקן הפגם ושומר אמונים וכבר נודע כי חיי עולם הבא נקראים חיים כי הם חיי אמת ונצחי אבל עולם הזה הוא רק בגדר ימים כי יעברו כצל וכחלום יעוף הלא צבא לאנוש עלי ארץ מספר ימיו חרוצים ובפרט לצדיק ועובד השלם כאשר אמרתי בפירוש הפסוק (משלי י כז) יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה והוא ודאי אם ירצה איש לדאוג על שנים רבות מה יקרה לו אם לא ברוב ימים יפסיד עסקו ומי יודע ברוב ימים מה יקרה אם לא תהיה מלחמה וכדומה עד שיפסיד כל נכסיו וכן מה יקרה לבניו ונכדיו וכדומה לדאוג צרות מחר ויש מחר לאחר זמן הלא יחיה כל ימיו חיי צער ומכאובים לנגדו תמיד גם בלילה לא יישן ויבלה ימיו ברוב דאגה וענין רע לענות בו נפש ולא יראה טובו בעמלו כלל אמנם הצדיק וחכם לבב לא ידאג רק על ימים מועטים מה יהיה בחדש ושבת וזה בקל להשיג חפצו וכאשר יעברו ימים אלו יוסיף לדאוג תמיד על זמן מועט ובזה יקל דאגתו וישבע ימים בטוב ובנעימים וזהו אומרו יראת ה' תוסיף ימים שאין לו רק ימים אבל שנות רשעים כי רשעים אינם מסתפקים בימים רק בשנים תקצרנה וזה בעו"ה רוע חולי שמרבים לדאוג על ימים ארוכים ובתכלית בניהם לימים רבים יעשו תחבולות ונכזבה תוחלתם כי לה' נתכנו עלילות ומה יעוז אנוש לחשוב דבר על ימים ימימה ושוא מחשבת אדם וכללו של דבר כל עולם הזה נכלל בתואר ימים ולפ"ז יש לפרש הפסוק כך דדוד אמר שניהם מי האיש החפץ חיים היינו עולם הבא ואוהב ימים לראות טוב היינו עולם הזה ועל זה נתן עצה במה דסיים פתח וגם עולם הזה קודם לעולם הבא התקן עצמך בפרוזדור וכו' (אבות ד טז) ואמר על עולם הזה נצור לשונך מרע דהיינו מבלי לדבר כזב ושקר שהוא רע בהחלט ושפתיך מדבר מרמה זוכה לברכת יצחק ואין לעשו טענה בו ועל עולם הבא אמר סור מרע ועשה טוב דהיינו תורה ומעשים טובים שהם טובים בעצמן והן המביאים לאדם לחיי עולם הבא:

ואין בכל המצות חביבה לפני הב"ה כמצות המילה. כדגרסינן במ' נדרים בפרק ארבעה נדרים התירו, תניא ר' יהושע בן קרחה אומר, גדולה מילה, שכל זכיות שעשה משה רבינו ע"ה לא עמדו לו בשעה שנתרשל מן המילה, שנא' (שמות ד, כד) ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. א"ר יוסי, חס ושלום שמשה רבינו ע"ה נתרשל מן המילה, אלא כך אמ' משה, אמול ואצא לדרך סכנה היא, דכתי' (בראשית לד, כה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים, אמול ואשהה שלשה ימים, הב"ה אמ', לך שוב מצרימה. אלא מפני מה נענש, מפני שנתעסק במלון תחלה, שנא' (שמות ד, כד) ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא למשה רבינו ע"ה בקש אותו שטן להרוג אלא לתינוק, שנא' (שמות ד, כה) כי חתן דמים אתה לי. צא וראה, מי קרוי, משה או התינוק, הוי אומר התינוק קרוי חתן. דרש ר' יהודה, בשעה שנתרשל משה רבינו ע"ה מן המילה, באו אף וחמה ובלעוהו, ולא שיירו ממנו אלא רגליו. מיד ותקח צפורה צר ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי, וירף ממנו, אז אמרה חתן דמים למולות. באותה שעה בקש משה רבינו ע"ה להורגן, שנא' (תהלים לז, ח) הרף מאף ועזוב חמה וגו'.