שמירת הלשון
וּמִכָּאן וָאֵילָךְ הִתְחִיל הַכָּתוּב לְסַפֵּר הָענָשִׁים וְהַבִּזְיוֹנוֹת שֶׁסָּבְלוּ עֲבוּר זֶה, וְהַכֹּל מִדָּה בְּמִדָּה. רִאשׁוֹן לַכֹּל נֶעֱנַשׁ יְהוּדָה, שֶׁהוּא הָיָה הַסִּבָּה לַמְּכִירָה, שֶׁנַּעֲשָׂה אָבֵל עַל בָּנָיו, וּבְוַדַּאי קָרַע עֲלֵיהֶם גַּם כֵּן כַּדִּין, וְגַם אֶחָיו לֹא נִפְטְרוּ מֵעֹנֶשׁ הַקְּרִיעָה, שֶׁגַּם הֵם קָרְעוּ בְּרֹב צַעֲרָם אֶת בִּגְדֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בְּסוֹף מִקֵּץ. וְעַל שֶׁכָּתוּב, שֶׁהִתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים, לָכֵן כָּתוּב גַּם כֵּן (בראשית ל"ח י"ב): "וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים, וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה". וְעַל שֶׁרִמָּה אֶת אָבִיו בִּגְדִי עִזִּים, שֶׁהִטְבִּיל כְּתֹנֶת יוֹסֵף בְּדָמוֹ, רִמּוּהוּ גַּם כֵּן בִּגְדִי עִזִּים, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ. וְעַל שֶׁאָמְרוּ (בראשית ל"ז ל"ב): "הַכֶּר נָא", נֶעֱנַשׁ גַּם כֵּן עַל יְדֵי תָּמָר (בראשית ל"ח כ"ה) בְּ"הַכֶּר נָא לְמִי הַחוֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים" וְגוֹ'. וּמִי יוּכַל לְשַׁעֵר גֹּדֶל הַבִּזָּיוֹן וְהַכְּלִמָּה שֶׁהָיוּ לוֹ אָז מִזֶּה.