Musar על משלי 2:20

וכל ערום יעשה בדעת, ועיניו תחזינה מחשבות ילדיו ותחבולותיהם, ולו בכח יגבר להרחיק בנו מהיות איש יודע ציד. ומדבר שקר ירחיקנו, כי האמת יסוד בנין. ויתאמץ להרחיק בנו מדבר נבלה ומלהוציא מפיו שבועה, וכן ירחיקנו מכל נדנוד אסור ומן הכעור ומן הדומה לו, ובפרט מחטאות נעורים צריך שמירה יתרה ודעת וזהירות וזריזות. ואל יאמן בבניו ואל יבטח לומר: לא ירד בני בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד, כי אין אפוטרופוס לעריות (כתובות יג, ב, חולין יא, ב). וכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו (טוכה נב, א), והרבה ילדות עושה, והרבה חברים הרעים עושים (סוטה ז א במשנה). ולכן יאזר חיל להרחיק בניו מן החברותא ככל הבא לידו ולהשתדל עליהם בכל עז שילכו בדרך טובים וארחות צדיקים ישמרו (משלי ב כ). זהו עקר צער גדול בנים, ולפם צערא אגרא (אבות). ישמח ביוצאי חלציו בעולם הזה, ותגל נפשו לעולם הבא:

חלק ב' מדותיו של בשר ודם, והוא נחלק לב' חלקים. הראשון נוגע לענין דינים. כלל גדול אמרו רז"ל בגדר הקדושה (יבמות כ, א) קדש עצמך במותר לך. ועם המאמר הזה יתבאר מה דאיתא סוף פרק האומנין (ב"מ פג, א) רבה בר רב חנן תברי ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא, שקול לגלימייהו, אתו אמרו לרב. אמר ליה הב להו גלימייהו. א"ל דינא הכי. אמר ליה [אין, (משלי ב, כ) למען תלך בדרך טובים, יהיב להו גלימייהו]. אמרו ליה עניי אנן וטרחינן כולא יומא, וכפינן, ולית לן מידי. א"ל זיל הב אגרייהו. אמר ליה דינא הכי. אמר ליה אין, (שם) וארחות צדיקים תשמור. ומאוד יש להפליא רב שהיה דיין איך יכול לכפות את רבה בר רב חנן שיתנהג בחסידות:

ואיתא בבבא מציעא (פ"ג א'), "רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי (נושאי משאות, רש"י) חביתא דחמרא, שקל לגלימייהו, אתו אמרו לרב, אמר ליה הב להו גלימייהו, אמר ליה דינא הכי, אמר ליה אין, (משלי ב', כ') 'למען תלך בדרך טובים' (לפנים משורת הדין, רש"י), יהיב להו גלימייהו, אמרו ליה עניי אנן וטרחינן כולה יומא וכפינן ולית לן מידי, אמר ליה זיל הב אגרייהו, אמר ליה דינא הכי, אמר ליה אין, (משלי שם) 'וארחות צדיקים תשמור'". ומבואר מהגמ' שרב צוה לרבה בר בר חנן לשלם שכר לפועלים אע"פ שנשברו חביותיו מחמת פשיעתם כיון שזו היא "ארחות צדיקים", וכל שכן שלא יקח בגדיהם מהם. וכשנעיין בדברי הגמ' מוכח שרב אמר לו שבשבילו זה הדין [שהרי כששאל לרב "דינא הכי?" השיב לו רב שאכן זהו הדין]. ומבואר שאע"פ שבעינינו אין לו שום סיבה לשלם להם את שכר פעולתם, מכל מקום השקפת התורה אינה שוה להשקפתינו, ובעיני התורה יש לו לעשות כן ונחשב בשבילו שזהו הדין!