Musar על משלי 22:5

כללו של דבר: לא יתעקש אדם, ולא יקשה ערפו נגד מוכיחיו, ונגד מי שמורה לו דרך ישרה; אך יתרצה להם, ויקבל דבריהם ברצון נפשו. כי על העיקשים נאמר (משלי כב ה): "צינים פחים בדרך עקש, שומר נפשו ירחק מהם"; ונאמר (שם יז כ): "עיקש לב לא ימצא טוב". ובכמה מקומות נשתבחו החפצים לשמוע אל דברי תורה, דכתיב (תהלים א ב-ג): "כי אם בתורת יי חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה. והיה כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו יתן בעתו". וכתיב (שם קיב א): "אשרי איש ירא את יי, במצוותיו חפץ מאוד" – אינו אומר אלא "חפץ", רוצה לומר: שישים אדם חפצו על המצוות.

ואגב נתרץ עוד בתירוץ אחר למה שלח משה י"ב, ולמה לא היה די בשנים. עוד קשה, מה כוונת הפסוק (במדבר יג, כ) והימים ימי בכורי ענבים. עוד קשה, מה שפירש רש"י נמלים כאנשים מהיכן למד זה. או איך טעו שהיו נמלים, מאחר שראו בהם צורת אנשים, הוו להו למימר אנשים כנמלים^הגה"השמעתי בזה ענין נאה בכתיבת יד, דיש איזה קושיות בפרשה זו. א' רש"י פירש שמענו אומרים זה לזה נמלים יש בכרמים, מנין הוציא זה רש"י. והמזרחי מגיה חנמלים. ובאמת בפרק אלו נאמרין (סוטה לה, א) איתא קמצי, והוא תרגום דחגבין. אכן בפרק הרואה (ברכות נד, ב) איתא אייתי קמצי פירש רש"י נמלים. עוד קשה, ברש"י מהפך מפרש אחר כך ענק מעניקים חמה, וגם למה לעיל בוגם ילידי הענק ראיתי לא פירש. עוד קשה, דבבראשית רבה אפסוק הנפילים מפרש שבעה שמות יש להם, ענקים נפילים רפאים זמזומים עוים כו', נפילים על שם שנפלו, ענקים על שם שמעניקים חמה, עוים שכל הרואה אותם אוחזו עוית כו'. וקשה למה לא חשיב הפסוק בכאן רק ב', הלא כולם על שם גבורתם:
נתבאר במסכת חולין פרק אילו טריפות (נז, ב) בענין ר' שמעון בן חלפתא עסקן בדברים היה כו', שהנמלים אוהבין את הצל ונכנסים מפני החמה, עיין שם. ועל פי זה יתורצו הקושיות. ונקדים מאמרם ז"ל בפרק קמא דעבודה זרה (ג, ב) אמר רב יודא אמר שמואל: מאי דכתיב ותעשה אדם כדגי הים, למה נמשל אדם לדגי הים. לומר, מה דגים שבים כיון שקדרה עליהם החמה מתים, כך בני אדם כיון שקדרה חמה מיד מתים. אי בעית אימא בעולם הזה, ואי בעית אימא בעולם הבא. בעולם הזה, דאמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים, שנאמר (משלי כב, ה) צינים פחים בדרך עקש. לעולם הבא, כדריש לקיש דאמר אין גיהנם לעתיד לבוא, אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה, רשעים נדונים בה וצדיקים מתרפאין בה כו':
בעל הטורים כתב, כחגבים, ב' מסורת, הכא ואידך יושביה כחגבים, דאיתא במדרש, ענק אחד אכל רימון וזרק הקליפה וכל י"ב מרגלים נכנסו לתוכה מפני הצל. והשתא יתורץ הכל. לרש"י קשה דהיה לו לכלול ונהי בעינינו ובעיניהם כחגבים, אלא שמע מינה שהם דברו והזכירו עוד מין יותר קטן שבעולם, והוא ודאי נמלים כדאיתא בגמרא. ועל זה מביא אחר כך ענק שמעניקים חמה, דקשה למה הזכיר ענק יותר משאר השמות, אלא להראות זה הענין של צל וחמה. וככה יהיה ביאור הפסוק, ראינו אנשים גדולים, שמם העצם נפילים, והיו ענק שמעניקים חמה, כל כך גבורים שאין מזקת להם החמה בגבהם, והיינו חושבין עצמינו כחגבים בערך גדולתם. ואחר כך אמרו דיבה אחרת, וכן היינו בעיניהם, שמענו אומרים נמלים כו', בראותם כי אנו מטמינים בקליפה מפני החמה. ויהושע וכלב אמרו אל תראו כי סר צלם, אדרבה הם ימותו כדגי הים בחמה בעולם הזה ובעולם הבא. ואמרו כי לחמנו הם, רמז כמו לחם שלנו שהוא המן, דכתיב ביה (שמות טז, כא) וחם השמש ונמס, וה' אתנו ויושבים אנחנו בצל שדי:. (ומיהו קושיא זו ליתא, דלאו דווקא הוא, עיין בסוטה פרק אלו נאמרין (לה, א)). עוד קשה, ויהס כלב, מה חכמה חשיב, כי מה שהשיב שהיכולת ביד ה' זה יכול להשיב כל אחד מצדיקי ישראל אף שאינו מהתרים, ואין התשובה תלוי בכלב: