Musar על משלי 5:8

שלא ללכת בחקות הגוים, שנאמר (ויקרא כ, כג) ולא תלכו בחקות הגוים (הג"ה, פירוש שלא יחקה את המינין). טעם מצוה זו, לפי שהנימוסין שלהן כלן הכנות לעבודה זרה, שעושין מיני שחוק והתול כשמתקבצים לעשות זנות שהיא עבודת עבודה זרה. אזהר קרא אפילו בהליכה, משום (משלי ה, ח) הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה, הכי משמע מדלא קאמר לא תעשו. אבל חוקותי ומשפטי תשמרו ללכת בהם, לקבל שכר על ההליכה ועל העשיה, ולא תלכו בחוקות הגוים, עכ"ל (הר"ר מנחם הבבלי הנ"ל):

ויש זנות שנמצא באיזה רוקים או בחורים שמזנים בידים ומוציאים שכבת זרע לבטלה בידים, או שוכבים ונשכבים במשכב זכור. וזה בא או מחמת חסרון ידיעת חמר שבה כי רבה, ואו מחמת רעים רעים שעושים מעשה תעתועים, וחיובא רמיא להזהיר גדולים על הקטנים ולהודיעם חמר הדברים עד שיחרדו בנים ויאחזמו רעד, ובזה ידבק בה' עדי עד. ואין ראוי לסמך על אמונתם, כי יש בנים לא אמון בם ואין תוכם כברם. לכן בכל עיר ועיר צריך להעמיד שומרים על הנערים, והרב על התלמידים ואב לבנים יעמדו על המשמר סלה, ובפרט באישון לילה ואפלה, לבל יעשו עולה, כי זו רעה חולה וטמאה גדולה, וגורם רעה לעצמו ולכל הקהלה, והשמירה ותוכחה מביאין גאלה ורוח והצלה, וראוי לעשות גדר ומשמרת למשמרת לבל נכשל בזאת העברה הגדולה. וידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה (נזיר ב א) הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. ובפרט מי ששרוי בלא אשה ידר נדר נזיר, כי הרבה היין עושה, וכתיב (הושע ד יא) יין ותירוש יקח לב. וכן ידוע מאמרם ז''ל (אבות ג יג) שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה. וכתיב (במדבר טו לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. כי עינא ולבא תרי סרסורי דעברה. וכתיב (משלי ה ח) אל תקרב אל פתח ביתה, שומר נפשו ירחק ממנה, ויזכה לחזות בנעם ה' ולהנות מזיו השכינה: