Musar על קהלת 11:6

והנה אנשים צדיקים וישרים בלבותם. שאגה להם כלביא תמיד במחשבותם. וינהמו על חטאיהם כנהמת הים. ועל אשר קצור קצרה ידם מעבודת השם. כי על זה יפשע גבר והרבה אשמה כמו על העבירות החמורות. כענין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ויתר הקב"ה על ג"ע כו' ולא ויתר לעון ביטול תורה. אף כי מלאו רע האנשים אשר עיקר מחשבותיהם ומעשיהם על חפצי גופם והבלי זמנם. ובסוד היראה אל תבא נפשם. ולהשתונן כליותם עליה אל תחד כבודם במשכיות לבבם וחדרם ומשכיותם לעתים מזומנים. ולא יתנו חלק לתורה בעסקיהם. ומקרב לבם אבד חשבון על נפשם. כי גוי אובד עצות המה. וכמה הם במדרגה תחתונה.
ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בן ששים שנה לזקנה בן שבעים לשיבה בן שמונים לגבורה בן תשעים לשוח בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם. והיתה כוונתם ז"ל בדברים האלה להזהיר על התשובה. ושיחשוב האדם על קצו בהגיעו לימי הזקנה. אם לא זכה לעשות כן בימי בחורותיו. ואחרי כי קרוב לבא עתו יעזוב חפצי הגוף ותאוותיו ויתקן נפשו. ובהגיע לימי השיבה יוסיף לגרש מלבו ענין העולם. ולפי מיעוט השנים הבאות ימעיט בעסק העולם ויתיחד תמיד להתבונן ביראת השם. ולחשוב עם נפשו ולתקן מדותיו. ולבקש תורה ומצות. ומה שאמרו בן תשעים לשוח הוא מלשון (תהילים ק״ב:א׳) ישפוך שיחו (בראשית כ״ד:ס״ג) לשוח בשדה. כמו שפירשו רבותינו זכרונם לברכה יצחק תיקון תפלת המנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה. כי אחרי שהגיע לתשעים ראוי לו להיות כל עסקו בתפלות ובתהלות השם ולשיח בנפלאותיו.
ודיבר שלמה המלך עליו השלום בענין ימי הזקנה שלא יתעצל האדם בהם מעבודת הש"י ואומר (קהלת י״א:ו׳) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. המשיל ימי הילדות והשחרות לבקר וימי הזקנה לערב. והזרע דרך משל לבנים ותלמידים. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו העמיד תלמידים בילדותו יעמיד תלמידים בזקנותו. כי אולי יצליחו בני הזקונים בתורה ובמצות מבני הנעורים. וכן התלמידים אשר יעמיד בזקנותו אולי יצליחו מן הראשונים או יהיו כאחד טובים.
אחרי כן אמר (שם) ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש. פירושו - חזר לדבר על ימי הזקנה שהמשיל אותם לערב. ומפני כי הזקן לא יטעם את אשר יאכל ואת אשר ישתה כדברי ברזילי הגילעדי. אמר כי יש לו לזקן ליהנות במאור השמש ואל תקצר נפשו עליו. כי קוצר נפש מונע את האדם ממלאכת שמים. ויערב לו האור כאשר יערכנו לעומת ימי החשך הבאים. כאשר יזכיר במקרא אשר למטה מזה (שם) כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח ויזכור את ימי החשך כי הרבה יהיו כל שבא הבל. פירוש גם כי יזקין האדם מאוד אל יהיה על עצמו למשא. אך בכל שנותיו ישמח למען לא יאבד אחת משנותיו ולא ישבות מעבודת הבורא. ויזכור ימי החשך כי הרבה יהיו ואז לא יוכל לעבוד עבודה כענין שנאמר (תהילים ו׳:ו׳) בשאול מי יודה לך. והצדיקים מתגברים בזקנותם ויאזרו חיל ויחליפו כח לעבודת השם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה מתוספת בהם. ונאמר (שם צ"ב) עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. והזכיר למעלה (שם) צדיק כתמר יפרח וגו' שתולים בבית ה' וגו' כי הצדיקים שתולים בבית ה' מנעוריהם וגדלים בבתי מדרשות מבחוריהם. כתמר שיפרח וכארז שגדל בלבנון. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה שתולים בבית ה' אלו התינוקות על דרך מה שכתוב (שם קמ"ז) אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם. ואמר אחרי כן בדבר זה אינם נמשלים לאילנות כי האילנות בהזקינם לא יתנו חילם והצדיקים ינובון בשיבה. עוד אמר דוד המלך עליו השלום (שם ע"א) וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבא גבורתך:

והבנים שאדם מוליד בימי בחרותו, בזמן שכחו חזק, יהיו חזקים ובריאים, שנא' (תהלים קכז, ד) כחצים ביד גבור כן בני הנעורים. ולפיכך קרא יעקב אבינו ע"ה לראובן בנו כחי וראשית אוני, מפני שנולד לו תחלה. הרי שהבחור משפיע כחו על בניו הנולדים לו בימי בחרותו. ואפי' הכי, זקן, אע"פ שכחו תשש, חייב במצות פריה ורביה, שנא' (קהלת יא, ו) בבקר זרע [את] זרעך ולערב אל תנח ידיך. וגרסי' בב"ר ר' דוסתאי בר ינאי בשם ר' ישמעאל בר נחמני אומר, אם היו לך בנים בנערותך קח אשה בזקנותך והעמד בנים. ממי אתה למד, מאברהם אבינו ע"ה, דכתיב (בראשית כה, א) ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה.

לפיכך אל ידמה בנפשו תלמיד חכם שהגיע לסוף החכמה ולתכליתה, אלא אם קורא היום ישנה וישלש למחר, לפי שבכל פעם ופעם ימצא חדוש שלא היה יודע קודם לכן, דתנן הפך בה והפוך בה, וסיב ובלי בה, דכולא בה, ובה תיהוי ומינה לא תזוז, שאין לך מדה טובה הימנה. פי' הפוך בה, הוי מהפך בה בטעמי התורה, ונושא ונותן בה תמיד, ומדקדק בטעמיה, ולעולם תמצא דבר חדש וחכמה יתירה. וסיב ובלי בה, הזקין ובלה בה ימיך, ואל תאמר כבר למדתי בנערותי והפכתי על כל צדדיה, ועתה מה תועלת לי בלמוד הואיל ולמדתי כבר מנערותי, אלא אם למדת בנערותך למוד בזקנותך, כ"ש אם לא למדת בנערותך, שנא' (קהלת יא, ו) בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך. ובה תיהוי ומינה לא תזוז, שלא תחליף דברי תורה באומנות אחרת, שנא' (יהושע א, ח) לא ימוש ספר התורה מפיך והגית בו יומם ולילה, בנערותך ובזקנותך, לפי שאתה למד בזקנותך מה שלא למדת בנערותך, וכשתלמידי חכמים מזקינים חכמתם נוספת, שנא' (תהלים צב, טו) עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. וגרסי' בסוף מסכת קינים ר' שמעון בן עקשיא אומר, זקני עם הארץ כל זמן שמזקינים דעתן מטורפת עליהם, שנא' (איוב יב, כ) מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח, אבל זקני תורה כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת עליהם, שנא' (איוב יב, יב) בישישים חכמה ואורך ימים תבונה. וגרסי' בב"ר ר' ישמעאל ור' עקיבא, ר' ישמעאל אומר, אם למדת תורה בילדותך למוד תורה בזקנותך, שאין אתה יודע איזו מהן מתקיימת, הזו או זו או שתיהם כאחד טובים. דכולא בה, שכל החכמות כלולות בה. ולא יהיו תלמידי חכמים עינן צרה זה בזה. דתניא שנים עשר אלף תלמידי חכמים היו לו לר' עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד, על שהיתה עיניהן צרה אלו באלו, ובסוף העמיד שבעה, ואלו הן, ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון ור' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר ור' אלעזר בן יעקב, ואית דאמרי ר' יהודה ור' נחמיה ר' יוסי ור' שמעון בן יוחאי ור' חגי ור' יוחנן הסנדלר. אמ' להם, בני, הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה אלו באלו, ואתם תנו עיניכם שלא תעשו כמעשיהם. עמדו ומלאו כל הארץ תורה. לפיכך אם קורא אדם ושונה ועוסק בתורה ובגמילות חסדים, אל יאמר, איני צריך לעשות כן בזקנותי. ויסתכל בעצמו שהחמה והלבנה והמזלות משכימים ומעריבים בכל יום לעשות רצונו של הב"ה ולהשתחוות לפניו, שנא' (נחמיה ט, ו) וצבא השמים לך משתחוים, ואינן אומרים, כבר השתחויתי בבקר, מה לי להשתחוות בערב, אלא משתחוים לערב אע"פ שהשתחוו כבר בבקר. ויאמר אדם, כשם שאלו המזלות והכוכבים משכימין ומעריבין לעשות רצון קונם, אע"פ שאין צריכין פרנסה, אני, שצריך פרנסה בנערותי ובזקנותי, על אחת כמה וכמה.