Chasidut על קהלת 11:6

שאילתות דר"א גאון פיסקא א"נ ברם צריך כי מזבין ס"ת היכא דלית ליה בנים וכו', הא קיים ליה לא תהו בראה (ישעיה מה יח), או דילמא כיון דלא ידע אי האי זרעא תצלח וכו'. תא שמע וכו' אלמא אף על גב וכו', עיין בדברי הרב ביש"ש דלא מוכח מידי מדברי ר' יהודא, והוא על פי שיטת הפוסקים. ונראה דההוכחה הוא כפשוטו כיון דחזינן דרבנן חששו למצוה לערב אל תנח (קהלת יא ו, עיין יבמות ס"ב ע"ב), על כרחך הטעם הוא משום דלא ידעינן אי האי זרעא מצלח, ממילא שייך מצות "לא "תהו "בראה, דאפשר זרע ימי הנעורים לא יצליחו כל כך, ובזקנותו יצליח, נ"ל:

(העתקה מכתב יד) ויאמר ד' אל אברם וכו'. (בראשית יב א). הנה הספיקות הם בפסוק. א', אומרו ל"ך ל"ך כנודע. ב', אומרו מארצך קודם אמירת וממולדתך, והוא בהיפוך כנודע. ג', אל הארץ אשר אראך, ולא הראה לו תיכף. ואחשוב דהנה דרך התורה כך הוא, שמרמזת במעשה אשר נעשה סיפור ורמז מושכל לכל כי נצחית הוא. ונאמר כי אבר"ם ירמז לבעל תשובה העושה תשובה עילאה בחכמה נפלאה, לבל ישומם ולבל יודעו מעשיו רק בינו לבין קונו, ואם נפשך חשקה בתורה, התבונן מ"ש הרב הקדוש בספר תולדות יעקב יוסף, אבר"ם רמז ליסודות אבא ואימא אב"ר בתוך מ"ם סתומה, ממילא התבונן מי שעושה תשובה עילאה יעשה בחכמתו. והנה זכור תזכור מ"ש הרמב"ם שהשוטה המענה את גופו מבלי טעם וגזירה, וחושב שהשי"ת שונא את הגופות וזה אינו תשובה, [הן אמת שחז"ל נתנו קצבה כמה מן הסגופים לכל חטא ועון, זה סגופים לתשובה להתם פשע, אבל זה אינו התחלת התשובה ועיקרה. ועיקרה היא להתבונן בגדולתו ית' ובשפלותו, ויתמרמר לבו בקרבו האיך הכעיס את הבורא כל, ועל כל פרט ופרט יתודה לפני הבורא עולם, ויקבל על עצמו בחרטה גמורה שלא יחזור בהם ולא ישוב עוד להכעיסו, וירגיל את עצמו בעבודת הבורא ויראתו על פניו, ולא יפרוש את עצמו מן העולם מכל וכל כי השי"ת לא יחפוץ בהמית את גופו, רק כאשר ישקול מעשה התשובה הכל בחכמה, הנה השי"ת ידריכהו במעגלי צדק האיך יקיים כל הכתוב בספרי הצדיקים מנין התעניות והסגופים להתם פשע, והבן הש"י יהיה בעזרנו]. וז"ש ויאמר ד' אל אבר"ם הבעל תשובה הנ"ל, לך ל"ך, ר"ל הליכתך תהיה אצלך, ולא תרחוק את עצמך מכל וכל מעניני גופך הצריכים בהכרח בטבע הבריאה, רק שתלך מארצ"ך ר"ל ארציות אכילה ושתיה שלך שהיה עד עתה נקרא ארצ"ך שעסקת בהם לצרכך למלאות תאותך, וממולדת"ך היינו גם כן שאינך צריך להפריש את עצמך מלהוליד בדומה, כי בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך (קהלת יא ו, עיין יבמות ס"ב ע"ב), רק וממולדת"ך שלא יהיה נקרא מולדת שלך לצרכ"ך ולתאותך. ומבית אבי"ך, וכן אינך צריך להשתומם ולישב בדד במערות וצורים, רק שלא תשב בית אביך, שלא תחשוב כמקום שהוא שלך הבתי בורניות ולך יאתה כבוד, אבל תוכל להשתמש מכל הנ"ל אל הארץ אשר אראך, תוכל להשתמש עם כל הארציות הנ"ל באופן הנאות לעבודתו ית' והוא ינחך במעגלי צדק. השי"ת יורנו דרך האמת לשוב אליו באהבה:

ויוסף אברהם ויקח אשה וכו' (בראשית כה א). תיבת ויוסף אין לו ביאור לכאורה, ומה היה חסר לומר ויקח אברהם עוד אשה וכו'. ונ"ל דהוא להורות שהוסיף על מצות עשה דאורייתא מצות עשה דרבנן היינו לערב אל תנח (קהלת יא ו) , שהמצוה הזאת הוא הוספה למצות עשה של תורה (עיין יבמות ס"ב ע"ב). וכן הוסיף אברהם אבינו, כי המצות עשה באורייתא כבר קיים, דלמאן דאמר שהיה לו בת (ב"ב ט"ז ע"ב) קיים כבר, ואפילו למאן דאמר שלא היה לו בת, לא היה צריך מדאורייתא ליקח אשה, דכבר נאמר לו (בראשית כא יג) כי ביצחק יקרא לך זרע, ושאר הבנים לא יתייחסו אחריו, והא ראיה ששילחם מעל יצחק בנו בעודנו חי (בראשית כה ו), אך הוסיף לקיים המצוה דרבנן לערב אל תנח: