Quotation_auto על קהלת 11:6

ומה שאמר אין זה כי אם בית אלהים. והיה ראוי לומר זה בית אלהים. הרצון בזה כי אולי יעקב היה מסתפק בזה והיה חושב שזאת ההשגה השיג מצד הכנתו ולא מצד המקום. או מצד הכנתו והכנת המקום. והיה אומר או זה או זה או שניהם כאחד טובים. לזה גזר אומר ואמר אין זה מצד הכנתו אלא מצד הכנת המקום שהוא בית אלהים. וזהו אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים. וכאן נשפע ויורד השפע האלהי. או שיאמר אין זה כי אם בית אלהים כי כשיעקב הקיץ משנתו והשיג מראות אלהים היה אומר באי זה מקום אני יושב וחשב מחשבת אמת. ואמר בלוז אני יושב כמו שאמר ואולם לוז שם העיר לראשונה. ואחר כך חשב ואמר אין זה לוז כי לוז לא היה מקום מוכן להשגות הקדושות האלו. ואין אני עומד אלא בבית אלהים. אחר שהשגתי מראות אלהים. ולזה אמר אין זה לוז כמו שחשבתי. אלא בית אלהים שהוא מקום קדוש ונורא. וזהו מה נורא המקום הזה. ואחר שהוא נורא אין זה לוז כי אם בית אלהים. ולפי שראה שהוא בית אלהים ולא לוז. השכים בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו. כי היא אבן השתיה והכיר במעלתה שמצד המקום שהיה בו באה לו זאת ההכנה. וישם אותה מצבה שזה כנגד סולם מוצב ארצה. ויצוק שמן על ראשה כנגד וראשו מגיע השמימה. לרמוז שמצד זה המקום היה קישור לכל הדברים. ולהורות על מעלת המקום אמר ויקרא את שם המקום ההוא בית אל אף על פי שלוז היה שם העיר לראשונה. וזה היה שם בטעות כי שמו האמתי הוא בית אל. אחר שהוא מוכן לכל השגה קדושה. ולכן קרא שמו בית אל בנקיבת שם ובהכרזה. בענין שיהיה זה שמו לעולם:

ואמר וירע בעיניו. להורות שבכל זה לא נתקררה דעתו. ויתמוך יד אביו לסייעה ולהרימה. לפי שחשב כי אולי בחולשתו נפלו ידיו ככה. והיה רוצה להסירם מעל ראש אפרים ומעל ראש מנשה. וכשראה יעקב היה מכביד ידיו בכוונה. אמר לו לא כן הדין והמשפט להעביר הבכורה מהבכור. וכמו שאמרו אין רוח חכמים נוחה הימנו. ואז אמר לו אביו. ידעתי בני מה שאתה אומר. וידעתי דין הפשוט ודין הבכורה. ויש לי לידע כי קטן וגדול שם הוא. כי אחיו הקטן יגדל ממנו. וזה ראוי להקרא בכור אחר שזרעו יהיה מלא הגוים. ורמז בזה על יהושע שעתיד לצאת ממנו שעתיד ללחום מלחמות ה' ולהרוג ולהכרית כל מלכי כנען. וזהו וזרעו יהיה מלא הגוים כורת הגוים כמו בלא יומו תמלא. ולפי שיוסף לא נתקררה דעתו בברכה הראשונה. חזר לברך ליוסף ולבניו. וזהו ויברכם ביום ההוא. שיאמרו הבאים אחריו כן. כמו שהוא אומר בך יברך ישראל שזה רומז ליוסף ולברכת בניו. לאמר שיאמרו גם כן כמו שהוא אומר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. וזהו לאמר פעם שנית. ואחר שאומרים ישימך אלהים כאפרים וכמנשה אם כן שניהם כאחד טובים. אבל הראשון הוא מוקדם. ולפי שעד עכשיו ברכם באמירה שיאמרו כן. אמר שעכשיו ברכו בפועל שיהיה קודם לכל דבר. וזהו וישם את אפרים לפני מנשה. לפי שאולי חשב יוסף כי זה בא לו מצד אסנת אשתו ולפי שלא היתה ראויה. אמרו רבותינו בזוהר כי לכך אמר בכאן וימאן אביו. ואמר ביוסף עם אשת אדוניו וימאן ויאמר אל אשת אדוניו. לרמוז כי בזכות אשת אדוניו זכה לכל הכבוד הזה. ואסנת בת פוטיפר היא אשה ראויה ומה' היתה לו. ולהורות לנו זה סמך מיד ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת וגומר ואני נתתי לך שכם אחד וגומר. כי מה ענין זה לכאן לומר והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם עם ואני נתתי לכם שכם אחת בוי"ו כי הוא מיותר. ואם אינו מיותר הוי"ו נוספת. לכן אני אומר כי כל זה הזכירו למעלת יוסף. וכמו שבזכות וימאן נזדמן לו וימאן אחר בברכת בניו. כן בזכות יוסף באשת אדוניו דכתיב ביה וינס ויצא החוצה זכו ישראל לצאת ממצרים. כמאמרם ז"ל בזכות וינס ויצא החוצה. הים ראה וינס. ולכן ויקח משה את עצמות יוסף עמו. וכל זה בזכות שנגדר מן העבירה. ולכן אמר ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם. ואע"פ שאני אומר והיה אלהים עמכם. עכ"ז ואני הנה נתתי לך שכם אחד על אחיך ומעלה יתירה עליהם שתהיה נחלק לשני שבטים. וכן אני נותן לך הבכורה בזה שתקח פי שנים כבכור בענין שכל אחיך יתנו לך כבוד. אחר שזכותך גדול וכן אני נותן לך עיר שכם שתהיה נוספת לך בעבור אסנת אשתך שהיא בת דינה שהשליכוה בסנה. כמאמרם ז"ל. ושכם נתנה לדינה בכתובתה כדכתיב הרבו עלי מאד מוהר ומתן. ואחר שראויה לאשתך כפי דין התורה אני נותן לך עיר שכם נוספת על אחיך: