Musar על קהלת 9:8

ועתה יש לנו לבאר חיוב מצות התפילין ומצות הנחתן ומקום הנחתן וזמן הנחתן וביאור שכרן. חיוב המצוה הזאת גדול שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה. ויש בזה רמז בתפילין שי"ן של ג' ראשין ושי"ן של ד' ראשין שהם מספרם ת"ר ושתיהן מלה אחת שקורין אותה שש הרי תר"ו ושבעה ראשין שלהן הרי תרי"ג. ודרשו רז"ל בברכות (דף יד:) אמר עולא כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו, והוא כנוי להקב"ה שהוא כאלו מעיד עליו שלא צוהו מצוה זו מעולם, או יהיה בעצמו ממש כשאינו מקיים מה שמוציא מפיו. א"ר יוחנן כאלו הקריב תודה בלא מנחה זבח בלא נסכים, א"ר יוחנן הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלימה, וא"ר יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר (תהילים כ״ו:ו׳) ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה', וביאור זה כי העושה דברים הללו ממשיך אליו המדות כענין המקריב קרבן, ויש במצות התפילין שם של שדי אות שי"ן בקומט התפר ואות דל"ת ויו"ד ברצועות, דל"ת בקשר של ראש ויו"ד בקשר של יד, ויש לכל זה טעם נפלא וענין עצום עיקרי. וכבר דרשו רז"ל (מנחות דף לה) אמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני, ואמר אביי דל"ת של תפילין הלכה למשה מסיני, ואמר אביי יו"ד של תפילין הלכה למשה מסיני, ותניא (דברים כ״ח:י׳) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו' כלומר כי שי"ן עליך ויראו ממך, לפי שאות שי"ן רמז לשכינה וארבעה בתים לארבע חיות המרכבה העומדים לד' רוחות העולם, ויתבאר לנו מזה כי השכינה משפעת כח לד' חיות הקודש ולארבע רוחות העולם וכן מעלה ומטה, מפני זה הרצועות מקיפות את הראש ומתחברות למעלה ומשתלשלות ויורדות למטה כי כן השכינה מקפת לכל ומנהגת את הכל מעלה ומטה, ואם כן מתוך מצות התפלין אנו למדין שהשכינה דבקה בישראל. ולכך הזכיר שלמה בכאן ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים. ראשך עליך ככרמל ירמוז על מצות תפלין של ראש שבהם אות השי"ן חקוקה, ודלת ראשך כארגמן על קשר של תפלין שהוא כמין דל"ת, מלך אסור ברהטים ירמוז על היו"ד, ורמז לך בכתוב הזה שם של שדי. וגילה לך החכם בכאן כי מתוך מצות התפלין המלך הוא קשור ודבוק עמנו כי המצוה הזאת פעולה שהיא מאמתת הדעת ההיא שהשכינה דבקה בישראל. התפלין הם תפארת למי שמניחן הוא שכתוב ביחזקאל (יחזקאל כ״ד:י״ז) פארך חבוש עליך. ולכך אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מן התפלין שנאמר בהן פאר, סימן אדנות הוא שכתוב ויראו ממך. ומזה אמרו רז"ל שכל עבד שמניח תפלין בפני רבו שהוא יוצא לחירות לפי שהתפלין סימן האדנות והמלכות והכל יראים מן המלך, והוא שאמרו (גטין דף מ) א"ר יהושע בן לוי עבד שהניח תפלין בפני רבו יוצא לחירות ומקשי התם מיתבי לוה ממנו רבו או שעשאו רבו אפוטרופוס או שהניח תפלין בפני רבו או שקרא ג' פסוקים בבית הכנסת בפני רבו הרי זה לא יצא לחירות, ומתרץ אמר רבה בר שילא כשרבו הניח לו תפלין. כלומר שהוא לוקח אותו אדנות של הנחת תפלין על יד רבו הרי זה יוצא לחירות, ולכך היתה הנחת תפלין בגבהו של ראש מקום שמלכי ישראל נמשחים שם בשמן המשחה. ועל זה דרשו רז"ל (שבת דף קנג) (קהלת ט׳:ח׳) בכל עת יהיו בגדיך לבנים זו מצות ציצית ושמן על ראשך אל יחסר זו מצות תפילין, נתנו החכמים רמז לתפלין כשמן על הראש והוא המקום בראש שמלכי ישראל נמשחים שם והוא מקום הנחת תפלין בראש מקום שמוחו של תינוק רופס, ומה שמכסים התפלין במטלית ובשער ובגידין יש בה רמז וסימן לתחיית המתים, שעתידים מתי ישראל לחיות לעמוד בלבושיהן בשערן ובגדיהן והעור מלמעלה כשם שהתפילין מחופין בעור, וכשם שיש לגוף בשר וגידין ועור ושער ומלבוש, ועתיד הקב"ה להקימם בלבושיהן שנאמר (איוב ל״ח:י״ד) ויתיצבו כמו לבוש, וכתיב (יחזקאל ל״ז:ו׳) והעליתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור מלמעלה. כן התפלין יש להן דוגמא לזה, כי גוף הפרשיות הכתובות בפנים הם כנגד גוף האדם, והקלף שהפרשיות כתובות בו הם כנגד הבשר, והגידים שהם תפורים הם כנגד גידי האדם, והמטלית כנגד לבושי האדם, וזה רמז לכל מי שהוא ירא שמים ומניח תפילין שהוא זוכה לתחיית המתים:

הדרך הו' כל עת יכון לקראת אלהיו. כי לא ידע האדם את עתו. על כן כליותיו ישתונן. ובצדקה יכונן. להשיב רוחו בטהרה אל האלהים אשר נתנה. ויחפש דרכיו ומעלליו בכל יום. יפקדם לבקרים ולרגעים יבחנם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ר' אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך אמרו לו תלמידיו רבינו וכי אדם יודע באיזה יום ימות אמר להם כל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצאו כל ימיו בתשובה. ואומר (קהלת ט׳:ח׳) בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. לובן הבגדים משל על נקיות הנפש בתשובה והשמן משל למעשים טובים ושם טוב. עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין הזה משל לאשתו של מלח שהיתה מתקשטת ותשם בפוך עיניה ובעלה עובר אורחות ימים ותאמרנה לה השכנות הלא בעלך הלך בדרך למרחוק ועל מה זה לשוא תתיפי. אמרה להם בעלי מלח הוא אולי יהפך רוח ים וקל מהרה יבא וימצאני והנני מקושטת. ויש על האדם לשער בנפשו בהיותו שאנן ושלו. איך ידאג לבבו ויראה ורעד יבא בו ביום המות בהיותו נכון לעלות ליתן את החשבון. ואיך יתודה בעת מותו בלב נשבר. וככה יעשה כל הימים יתודה בלב נדכה ויהיה מורא שמים עליו:

הששית אולי לא ימשכו ימיו וימות טרם ישלים חוק התשובה. על כן הזהיר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ט') בכל עת יהיו בגדיך לבנים: