Musar על רות 1:20

וזהו ענין נעמי אמרה (רות א, כ) קראן לי מרה, בבואה משדי מואב, כי הם מררו לנו, אבל נתקיים שם נעמי בנעים זמירות דוד המלך שיבא משיח ממנו אשר עליו אמר מלך מואב כי חזק הוא ממני, דהיינו המשיח כמבואר בזוהר. וזהו סוד ערבות מואב, המרירות ילך וישאר הערב המתיקות, ואז לא נפקד ממנו איש. לא כמו שאמרו המרים כי אין איש בביתו:

ועתה נבאר בעזה"י ביותר ענין מרור. מרור בגימטריא מות שהם הדינים הקשים. וצריך ללועסו בל"ב שיניים שהם נגד ל"ב נתיבות חכמה, ובלועסן ימתק המרירות שבהן. ולכן בלע מרור לא יצא עד שילעיסנו וימתיקנו. כן מצאתי בקונטרס דהאר"י ז"ל. ונודע כי החכמה מקור החיות, כמו שנאמר (קהלת ז, יב) והחכמה תחיה את בעליה, ואז מות נתהפך לחי, סוד צדיקים במיתתן קרוין חיים. וזה לשון תולעת יעקב חסא שהוא המרור אל הכינויים וארבע אותיות [רצה לומר ד' אותיות יהו"ה רומזים על הרחמים, והכינוי שהוא אדנ"י רומז על הדין, ונגד זה נקרא מרור רומז על הדין ונקרא חסא רומז על הרחמים]. ונקרא מרור שנאמר (רות א, כ) קראן לי מרה, שנתרחקה מן הדעת ונפלה בגלות עם בניה, וכשנזכרה נקראת חסא. ואמרו רז"ל בפרק ערבי פסחים (לט, א) מאי חסא, דחס רחמנא עלן ופרקינן. ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה, מאי תודיע תרחם, כמה דאיתמר וידע אלהים. מאי וידע, משל למלך שהיה לו אשה נאה והעמיד ממנה בנים, חבבם וגדלם. יצאו לתרבות רעה, שנאם ושנא אמם. חזרה אמם עליהם, אמרה להם בני, למה אתם עושים כך שאביכם שונא אתכם ואותי, עד שנחמו וחזרו לעשות רצון אביהם ואהבם כבתחלה וזכר אמם, הדא הוא דכתיב וירא וידע, וכתיב (חבקוק ג, ב) בקרב שנים תודיע, עכ"ל.