Musar על שמות 16:16

וכל זה הנזכר כאן בסמוך, הוא נרמז בפרשת המן. שכבר ידעת שהיה להם בכל יום די מחסורם, וכמו שאמר הכתוב (שמות טז, טז) לקטו ממנו איש לפי אכלו, רצה לומר במלות לפי אכלו כפי שיעור אכילה לכל איש, דהיינו כדי חייו ולא פחות ולא יותר, וכמו שאומר הכתוב אח"כ (שם יח) וימודו בעומר ולא העדיף המרבה וגו', והיה זה הפלא לעורר לבות האנשים וללמד דעת את העם שאין עודפות במי שמרבה אכילה יותר מכדי חייו הואיל והכל הולך לאיבוד, כנזכר בסמוך בשם המדרש גרונו של אדם כו' הרי הוא מפסיד. והממעיט לא החסיר, כלומר גם הממעיט לא חסר לו דבר, הואיל והחייה את נפשו עד עת קצו. ואמר אח"כ (שם כ) ולא שמעו אל משה, רצה לומר שהיו רודפים אחר המותרות ולא כיוונו רק אל מלוי הבטן אשר יורק דרך מעלה או דרך מטה, כנזכר לעיל. מה כתיב בתריה (שם), וירם תולעים וגו', בא להורות לשעה ולדורות שכל מי שעושה כן לא זכר אחריתו, כי רבוי המאכלים מרבים בשר ורימה אחר מותו. ואמר עוד (שם) ויבאש, אפילו בחייו, כי רבוי המאכלים מרבים קיא צואה בקיץ ובחורף. וסר"ח העוד"ף ותעלה באשו וצחנתו על אפ"ו ועל חמתו, קל וחומר במותו:

לקטו ממנו איש לפי אכלו (שמות טז, טז). רצה לומר לפי שיעור אכילה כדי חייו, לא פחות ולא יותר. וזהו (שם יח) וימודו בעומר לא העדיף המרבה וגו', והיה זה הפלא לעורר לבות האנשים למותר הזה. ואותן האנשים שהותירו רימה היתה בו, רומז למה דתנן (אבות ג, ז) מרבה בשר מרבה רימה. ואמר (שמות שם כ) ויבאש, אפילו בחייו, כי הוא קיא צואה בלי מקום מובן לקדושה. וכבר הארכתי בעניניהם בקדושת השלחן באלפ"א בית"א באות ק' קדושה:

ולזה בא הרמז בפרשת פקודי (שמות לח, כו) בקע לגלגולת מחצית השקל, כי כבר ידוע שמחצית השקל רומז על הנהגת האדם שיהיו מעשיו במשקל במדה ובמשורה ולא ילך אחר המותרות, וכך כתב רבינו בחיי. על כן קראו בקע, כי בקע הם אותיות עקב מיעקב. ואמר בקע לגלגולת, כענין שאמר אצל המן (שמות טז, טז) עומר לגלגולת, שרומז ג"כ שלא ילך אחר המותרות כמו שהאריך אדוני אבי שם: