Musar על שמות 20:16

הנה גאולת מצרים מצד עולם הנקיבה שירה חדשה כאשר הארכתי במקומות אחרים (עי' לעיל מס' פסחים פרק נר מצוה ד"ה וזה לשוני), ועיין ברמב"ן ריש בשלח (שמות יג, כא) וי"י הולך לפניהם גו', הוא ובית דינו עיין שם. ואח"כ כשזכו לבית המקדש כי מציון תצא תורה (ישעיה ב, ג) אז כל התורה כולה בלשון זכר נאמרה. אחר כך לעתיד לבוא, שיר חדש בלשון זכר. זכר עשה לנפלאותיו (תהלים קיא, ד), זכר בגימטריא ברכ"ה, כי שם צוה י"י את הברכה חיים עד העולם (שם קלג, ג). על כן ביציאת מצרים שלשה אלה לא נזכרים בשם כתרים רק מתנות מן ענן באר, שהם מדוגמא שלהם כדפירשתי, אף שנתינת התורה עדיין לא היתה בשלימותה. וזה לך האות שאמרו (שמות כ, טז) דבר אתה עמנו גו', וחזרו ממה שאמרו רצונינו לראות מלכינו (מכילתא פ' בחדש ב), עד בנין בית המקדש נתרבה האור והלבנה במילואם, אז ג' אלה כתרים, כתר תורה כתר כהונה כתר מלכות בבחינת מתנות ארץ ישראל, ולעתיד בהתגלות אור הגנוז אז עצמיות התורה תורת יהו"ה תמימה כולה נארגת על שם יהו"ה כמו שכתבתי במקום אחר, ואז ארץ ישראל שלמעלה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בפ"ק דתענית (ה, א) לא אבוא בעיר ירושלים שלמעלה, עד שיבנה ירושלים שלמטה, וילכו מחיל אל חיל מעולם הבא לימות המשיח, ומימות המשיח לתחיית המתים שהוא עולם הבא הנצחיי:

וכבר כתבתי למעלה ענין ג' על ג' של ישראל. תחילת זריחת האור היה בצאת ישראל ממצרים ולכל בני ישראל היה אור, ונמשך עד קבלת התורה. אמנם כשאמרו (שמות כ, טז) דבר אתה עמנו, נזורו אחור, ואז היה הסימן ג' ג' ד' כי שם אדנ"י באחרונות, כי גאולת מצרים לא היתה גאולה רק מצד עולם הנקיבה. אחר כך בארץ ישראל בבנין בית המקדש, אור הלבנה במילואה נתוסף מעלה והיה הסימן ג' ד' ג'. ולעתיד שיתגלה אור הגנוז, אזי יהיה הסימן ד' ג' ג':

וכל המקיים מצות תפלין נוחל העולם הבא. כדגרסינן במ' ברכות אמ' רבא כל המניח תפלין ומתעטף בציצית וקורא ק"ש ומתפלל מובטח לו שהוא בן העולם הבא. אמ' אביי מערב אני בו שאין גיהנם שולטת בו. רב פפא אמ' מערב אני בו שכל עונותיו נמחלין. אמרו על רב תלמידו של רבינו הקדוש שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה ובלא ציצית ובלא תפלין. וכל המקיים מצות תפלין תבא בלבו יראת שמים ולא יחטא, שנא' (שמות יג, ט) והיה לך לאות על ידכה ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך, וכתי' (שמות כ, טז) ולמען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. והעולם לא נברא אלא בשביל ישראל לקבל עליהם עול מצות ומלכות שמים, והב"ה מתפאר כשישראל עושין מצותיו ומניחין תפלין, ועל כן נקראין פאר, דתניא פארך חבוש עליך, אלו תפלין שבראש. והב"ה מתפאר בשירות ובתושבחות של ישראל, כי תפלת ישרים רצונו.