Musar על שמות 20:9

כתיב בי' הדברות (שמות כ, ט-י), ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. ויום השביעי שבת ליי' אלקיך וגומר. ובפרשת ויקהל (שם לה, ב) כתיב ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון ליי'. קשה שינוי לשונות, בעשרת הדברות כתיב תעבוד ועשית, ובפרשת ויקהל לא הזכיר רק עשיה. גם בעשיה יש שינוי לשון, בי' דברות אמר ועשית בלשון ציווי, ובפרשת ויקהל אמר תעשה בצירי, ולא אמר תעשה בפתח. עוד יש שינוי לשון, בי' דברות אמר שבת ליי' אלהיך, ובויקהל אמר יהיה לכם קודש שבת שבתון ליי', אמר לכם ואמר ליי'. עוד יש לדקדק, בויקהל אמר וביום השביעי וגו', ויום השביעי הוי ליה למימר:

וכן אמר בתיקונים כתיבת יד, שעליו נאמר (שמות כ, ט) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. וזה לשונו, דביומין דחול סלקא עץ הדעת טוב ורע דאיהו אדם דוייצר ביצר הטוב ויצר הרע, הדא הוא דכתיב (בראשית ב, ז) וייצר ה' אלהים את האדם, ואיהו עץ הדעת טוב ורע דחב ביה אדם, ודא הוא מטטרון דאיהו עבד דשליט בשית סדרי משנה ואיהו גופניי' ושליט בשית יומין דחול דאינין חולין דטומאה וחולין דטהרה, ומיניה אתיהבו שית סדרא משנה באיסור והיתר טומאה וטהרה כשר ופסול, וביה ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. ולית עבודה אלא צלותא, דביה צריך בר נש למהוי כעבד המסדר שבחיו לפני רבו, וכעבד השואל פרס מרבו, וכעבד המקבל פרס מרבו והלך לו. אבל בשבת מלכתא דשלטא אילנא דחיי, ולא עץ הדעת טוב ורע, אוקמוה דאין משתמשין באילן שום שימוש, עד כאן לשונו:

במחשבה, זה לשון רבינו יונה באגרת המוסר, אסור לאדם שיהא לבו טרוד בעסקיו בשבת. אף על פי שאמרו רז"ל (שבת קיג, ב) דיבור אסור, הרהור מותר, אם יש לו מתוך הרהור טרדת הלב או נדנוד דאגה אסור, שנאמר (שמות כ, ט) ועשית כל מלאכתך, ואמרו במכילתא (יתרו פרשה ז' ד"ה ששת ימים) שתהא כל מלאכתך בעיניך כאלו היתה עשויה, שלא תהרהר עליה. וכן אנו אומרים בתפילה (מנחה לש"ק) מנוחת שלום והשקט ובטח, מנוחה שלימה שאתה רוצה בה. ובברכת המזון אנו אומרים, שלא תהא צרה יגון ואנחה במנוחתינו, עד כאן לשונו. תנו רבנן (שבת קנ, ב), מעשה בחסיד אחד^הגה"הקבלתי, זה החסיד היה גלגול של צלפחד שהיה מקושש עצים בשבת, על כן זה החסיד נשמר במאוד כדי לתקן קלקולו, ועלה לו צלף אחד, וזהו סוד צלפחד: שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו ונמלך עליה לגדרה, ונזכר ששבת היתה ונמנע אותו חסיד ולא גדרה. פירוש, אפילו לאחר שבת, שלא ליהנות מאותה המחשבה, אף על פי שהרהור מותר, מכל מקום מדות חסידות הוא שיראה כל אדם בשבת כאלו כל מלאכתו עשויה. ונתן לו הקב"ה שכרו ונעשה לו נס כו' ועלתה בו צלף ממנה היה לו פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו: