Musar על שמות 29:46

ועתה יש לנו להודיעך כי השכינה מיוחדת לישראל לבד, והיינו דכתיב (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. וכתיב (שם כט, מו) אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם. וכתיב (שם כט, מו) ונתתי משכני בתוככם. והסוד כבר הודענוך כי זה הוא היכל ששם ידו"ד שוכן בתוכו, וה' יתברך אמר לישראל קחו לכם משכני שאני שוכן בו ולא אפרד מכם לעולם. ואף על פי שאתם מקבלים טומאה, אין שכינתי נבדלת מכם (ב"ר ז, ט). והיינו דכתיב (ויקרא טז, טז) השוכן אתם בתוך טומאתם (עי' יומא נו, ב). וכשנתן השם יתברך לישראל המתנה הזאת ושרתה שכינה ביניהם, נמצאו כל אוצרות הש"י וגנזיו וחדריו וכל מיני שפע וכל אצילות ברכה נמצאו ביד ישראל, ומסר ביד ישראל מפתחות כל אוצר ואוצר לפתוח ולקבל כל שפע וברכה מאת השכינה. וזהו שנאמר ונתתי משכני בתוככם והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים, וכאלו השכינה משכנו ומשכונו של הקב"ה יתברך ביד ישראל:

וזה לשון גדול החכמים האחרונים בחכמה האמיתית הרמב"ן ז"ל כתב בפירוש בפסוק (שמות כט, מו) לשכני בתוכם בזה הלשון, יש בענין סוד גדול, כי כפי פשט הדבר השכינה בישראל צורך הדיוט ולא צורך גבוה, אבל הוא כענין שאמר הכתוב (ישעיה מט, ג) ישראל אשר בך אתפאר, ואמר יהושע (יהושע ז, ט) ומה תעשה לשמך הגדול, ופסוקים רבים באו כן, (תהלים קלב, יד) אוה למושב לו פה אשב כי אויתיה, וכתיב (ויקרא כו, מב) והארץ אזכור, עד כאן דבריו:

וזה לשון רבינו בחיי בפרשה ההיא בפסוק (שמות כט, מו) וידעו כי אני ה' אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם, ואמר כי ההוצאה היתה על מנת לשכני בתוכם, כי לולא כן לא הוציאה, וזה יורה כי השראת שכינה בישראל צורך גבוה הוא ג"כ, לא צורך הדיוט. וזהו לפי דעתי מה שאמר הנביא הושע ע"ה (יג, ד) ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי, יאמר כי לא הוצאתיך מארץ מצרים אלא בשביל אנכי ה' אלהיך, כדי שתקבל עליך אלהותי, וכדי שלא תדע אלהים זולתי, ולכך הזכיר מארץ מצרים באמצעי: