Musar על שמות 3:14

עוד יקח האדם מוסר ויזכור, כשהוא מעוטף בציצית ומלובש בתפילין וחתום באות ברית קודש, רצה לומר שנשאר בקדושתו שלא חטא בו, אז הוא חתום בחותמו של הקב"ה, חותם הקב"ה הוא אמת (שבת נה, א) סוד (שמות ג, יד) אהי"ה אשר אהי"ה שפירשו המקובלים אהי"ה פעמים אהי"ה דהיינו כ"א פעמים כ"א עולה אמת, ואהי"ה הם אותיות שם הוי"ה שאינו רק ג' אותיות, דהיינו יה"ו העולה אהי"ה, כי הה"א אחרונה כפולה. ותנן בספר יצירה שששה צירופי של יה"ו הם ששת חותמות של הששה קצוות, חותם רום וחותם תחת וחותם מזרח מערב צפון דרום, כדאיתא שם בארוכה והובא בספרי המקובלים. כן האדם המלובש בתפילין (עי' ברכות ו, א) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך (דברים כח, י) הרי הוא חותם רום, כי שכינה למעלה מראשו. וחותם במילה שהיא סיומא דגופא, (גם אסור לאדם להביא עצמו לידי קישוי בלא מצוה, נמצא המילה לצד הארץ, הרי ששת קצוות), הוא חותם תחת. וארבע ציצית לארבע רוחות:

והנה (שם סב, יב) אחת דיבר אלהים שתים זו שמענו, כשאמר הש"י אהי"ה אשר אהי"ה, פירש למשה רבינו ע"ה ותירץ קושייתו מחמת ניקוד ידו"ד באלהים ואדנ"י כדפירשתי. ומזה נובע הפשוטו שיהיו בגלות זה ובגלות אחר, כי להם אפשר הגליות. ומכל מקום עמם אנכי בצרה, מצד שהם יונקים ממך ששורש שורש נשמתן מבחינת אהי"ה העליון. והנה כבר כתבנו, אחת דיבר אלהים שתים זו שמענו, רצוני לומר מן הנסתר מובן הנגלה הנסתר שגילה למשה ב' פעמים אהי"ה (שורש נשמתו בשתי פעמים אהי"ה), דהיינו ישראל במחשבה, ומשה במחשבה. אבל לישראל (שמות ג, יד) ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהי"ה, פעם אחת, כי הם לא עלו במחשבה רק באהי"ה בחינת התחתונה. וכבר פירשתי שמכח זה מוכן להם הגלות, וממילא מובן הנגלה שלא יגלה להם גליות אחרות שלא יחרדו ביותר. נמצא הוכרח היה הדיבור מהקב"ה לחלק בויאמר פעם שנייה, ומתורץ קושייתו. ובזה היה מסולק ג"כ שלא יטעה, ומובן המדרש ודוק היט"ב:

קשה וכי עד השתא לא ידעינן שהקב"ה מגלה סודו לנביאים. ואין לומר דדילמא גלויות שאני משום דדי לצרה בשעתה, משה רבינו ע"ה יוכיח, שלו גילה הש"י ואמר לו (שמות ג, יד) אשר אהיה בגלות אחריתי. ועוד הרי גילה הש"י ד' גליות לאברהם אבינו עליו השלום, כדאיתא בב"ר פרשה לך לך (מד, יז), אימה, זו בבל. חשיכה, זו מדי כו'. גדולה, זו יון כו'. נופלת, זו אדום כו'. עוד קשה, למה לא זיווג יעקב רק ב' נגד ב', והלא היו ארבע מלכיות. ואם לא ידע כל הד', איך אמר שהקב"ה גילה סודו, או איך לא קבלם מאביו שקבלם מאברהם אביו. עוד קשה, דב מפרש זאב, ובברכות (עי' מגילה יא, א) דמיא לדוב אלו פרסיים שאוכלים ושותים כדוב, ומגדלים שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב, אלמא בדוב ממש קמיירי. עוד קשה, אריכת ענין ג' אותיות כו', וכן כובעים כו'. עוד קשה, אלו מרובים ואלו מועטים הם הפוכים, ועד השתא מצא השואה ביניהם: