הלכה על שמות 3:14

ופירוש ״היתה תהו ובהו״ (בראשית א ב) — שלא היה בה אדם ובהמה, כאשר פירש ירמיה ״ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו״ (ד כג), ופירש הטעם אחר כך ״ראיתי והנה אין האדם״ (שם ד כה) ו״בהמה״ (שם ט ט).⁴⁰ ״ראינו כי הנביא אומר ׳ראיתי את הארץ והנה תהו׳ (ירמיה ד כג), והנעדר איננו נראה. גם הנביא פירש דבריו, והוא כי אין אדם ולא בהמה ועוף, כי משפט הנביאים לדבר ככה״ (שיטה אחרת לבראשית א א, עמ׳ קנה). גם רבי שמואל בן מאיר (רשב״ם) פירש כדברי ראב״ע: ״בראשית ברא אלהים וגו׳, כלומר, בתחילת בריאת שמים וארץ, כלומר, בעת שנבראו כבר השמים העליונים והארץ, הן זמן מרובה הן זמן מועט, אז ׳והארץ היתה׳, הבנויה כבר היתה ׳תהו ובהו׳, שלא היה בם שום דבר, כדכתיב בירמיה ׳ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם…ראיתי והנה אין האדם׳ (ד כג-כה), ׳מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו׳ (שם ט ט). וזהו ׳תהו ובהו׳, חורבו מאין יושב״ (פירוש בראשית א א). וכן ״כאור שבעת הימים״ (ישעיה ל כו) פירוש ״שבעתים״ (שם).⁴¹ לשון הכתוב ״והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים, כאור שבעת הימים״, ופירש שם ראב״ע: ״שבעתים — פירושו כאשר פירש הנביא, ׳כאור שבעת הימים׳, והטעם כאור שבעת הימים מחובר״. כמו ״אשר אהיה״ (שמות ג יד) פירוש ״אהיה״ (שם).⁴² ״׳אהיה׳, פירושו ׳אשר אהיה׳״ (פירוש ראב״ע על אתר). וכבר פרשתי יסוד ״שבעתים״.⁴³ ״לפי דעתי שהיום הראשון היה אור ולא היה גדול. וביום השני גדל עד היותו סבת הרקיע ונראתה היבשה. וביום השלישי גדל עד שקבלה הארץ כח עליון להצמיח. וביום הרביעי גדל עד שנראו המאורות והכוכבים. וביום החמישי גדל עד שקבלו המים כח לשרוץ נפש חיה. וביום הששי גדל עד שקבלה הארץ כח להוציא בהמה וחיה. וביום השביעי היה שלם. וזה הטעם ׳יהיה שבעתים׳ (ישעיה ל כו), שבע פעמים. על כן אחריו ׳כאור שבעת הימים׳ (שם)״ (שיטה אחרת לבראשית א יד, עמ׳ קסא). וקדמונינו רמזוהו שאמרו ברביעי נתלו המאורות (חגיגה יב א). ומה נכבדה מלת ״נתלו״ למבין.⁴⁴ רבי יוסף טוב עלם פירש שלדעת ראב״ע המאורת כבר היו מקודם מעשה בראשית, ובשעת מעשה בראשית נתלו ברקיע. והיינו משום שמעשה בראשית הכתוב בתורה מספר רק על בריאת העולם התחתון ולא על בריאת גופי העולם העליון (צפנת פענח, חלק א, עמ׳ 28). והנה דברי ירמיהו מכחישין דברי האומרים כי ״תהו ובהו״ — שאין שם ארץ.