Musar על שמות 30:32

ואז"ל על משה ואהרן בענין שמן המשחה שמשח משה לאהרן שהרי נאמר בו (שמות ל:לב): על בשר אדם לא ייסך, ולאהרן נצטוה שימשחהו בו, והיו מתיראים שמא מעלו בו באיזה צד שנהגו שלא כמצוה, ז"ל (הוריות י"ב א):

ונמצא שכמו שרוב ההתבונן הוא הדרך לקנות היראה התמידית, כן היסח הדעת וביטול העיון הוא המפסיד הגדול שלה, יהיה מחמת טרדות או ברצון, כל היסח דעת ביטול הוא ליראה התמידית.

ומה שכתב בדמותנו, זה ירמוז על דמות הגוף של אדם. הגם כי שם עצם של אדם הוא דוקא אפנימיותו, דהיינו הנשמה, והגוף נקרא בשר אדם, כדאיתא בזוהר (ז"ח רות צו, א) גופא דאינש איקרי לבושא דאדם. וכן אף בכחות הטומאה, בשר חזיר לבוש שלהם נקראת בשר, וצורתו הבא מרוח הטומאה נקראת חזיר. וכן אמר הפסוק בהתלבשות הנשמה באיברי הגוף, (איוב י, יא) עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני, ואם העור והבשר הוא מלבוש לאדם, על כרחינו הרוח הפנימי הוא הנקרא אדם, ולא העור והבשר. ובספר הזוהר (ח"א כ, ב) כל ציורא דאתכליל באתפשטותא דא אתקרי אדם, דכתיב (יחזקאל לד, לא) אדם אתם, אתם אדם ושאר עמים לא. אינון אדם רוחא דסטרא קדישא אתקרי אדם, גופא דיליה לבושא דאדם, על דא עור ובשר תלבישני, בשרא לבושא דאדם איהו, ובכל אתר כתיב (עי' שמות ל, לב) בשר אדם, אדם בגו בשרא, לבושא דאדם. הנה לך בביאור כי שם אדם נופל על הצורה לא על החומר, ועל כן אין אומות העולם קרוין אדם כי נשמתם מרוח הטומאה. אמנם ישראל נשמתם מרוח קדשו שנאמר (הושע יד, ט) ממני פריך נמצא, ופריו מתוק לחכי (שה"ש ב, ג) שהרמז בו לאילן הנקרא כל שמשם פורחים הנשמות הנקר אות אדם והם בצלם אלהים. ואמרו רז"ל (שהש"ר ג, ח) תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים (שה"ש ג, י), מפורשות הן נפשות ישראל מנפשות האומות, שאין נפשות הצדיקים מתערבות בנפשות הרשעים. מכל מקום יש שייכות מה לדמות הגוף להיותה נרתק להנשמה, וכהא דתנן (שבת קטז, ב) מצילין תיק הספר עם הספר: