מדרש על שמות 30:32

רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי. יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמְּדַבֵּר עִם יוֹסֵף וְאוֹמֵר לְשִׁמְעוֹן, שְׁמַע נָא. יֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחְזִיר בּוֹ, וְאָמַר לְפָנָיו דְּבָרִים רַכִּים. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא שָׁמַע לוֹ, אָמַר, עַד שֶׁלֹּא יִשְׁתַּתְּפוּ אֲחֵרִים עִמּוֹ, הִתְחִיל מְזָרֵז בָּהֶן, שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי, הַקָּטָן הוּא הַכָּבוֹד שֶׁבְּיֶדְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: הַמְּעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל. חָזַר עַל קֹרַח, וַיַּקְרֵב אוֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְּנֵי לֵוִי. שֶׁהָיָה גָּדוֹל שֶׁבַּשֵּׁבֶט, שֶׁנַּעֲשׂוּ אֶחָיו טָפֵל לוֹ. לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנּוֹעָדִים עַל ה'. הַמַּחֲלֹקֶת הַזּוֹ שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים, אֵינָהּ כְּנֶגְדִי אֶלָּא כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ עֲבָדִים הַרְבֵּה, רָצָה לַעֲשׂוֹת אֶחָד מֵהֶן בֶּן חוֹרִין לִתֵּן לוֹ שְׂרָרָה, חָזַר עָשָׂה אוֹתוֹ סַנְקְלִיטִיקוּס. עָמְדוּ הַבְּרִיּוֹת כְּנֶגְדוֹ. אָמְרוּ לוֹ: אִלּוּ הוּא עָשָׂה עַצְמוֹ בַּר חוֹרִין וְנָטַל לְעַצְמוֹ אוֹתָהּ הַגְּדֻלָּה, יָפֶה עָשׂוּ שֶׁעָמְדוּ כְּנֶגְדוֹ. עַכְשָׁו שֶׁרַבּוֹ מָסַר לוֹ, כָּל מִי שֶׁעָמַד כְּנֶגְדוֹ, לֹא כְּנֶגֶד רַבּוֹ עוֹמֵד. אַף כָּךְ מֹשֶׁה אָמַר לָהֶם: אִלּוּ אַהֲרֹן אָחִי נָטַל לְעַצְמוֹ אֶת הַכְּהֻנָּה, יָפֶה עֲשִׂיתֶם שֶׁנִּתְרַעֲמְתֶּם עָלָיו. עַכְשָׁו שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לוֹ, שֶׁהַמַּלְכוּת וְהַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה שֶׁלּוֹ, כָּל מִי שֶׁעָמַד עַל אַהֲרֹן אָחִי, לֹא עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תָּלִינוּ עָלָיו. בֹּא וּרְאֵה חֲסִידוּתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הַצַּדִּיק. בְּשָׁעָה שֶׁהִצִּיג מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן וּמְשָׁחוֹ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַק עַל רֹאשׁוֹ, נִזְדַּעְזֵעַ אַהֲרֹן וְנִבְעַת. אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה אָחִי, שֶׁמָּא לֹא הָיִיתִי רָאוּי לְהִמָּשַׁח בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ וּמָעַלְתִּי בּוֹ וְנִתְחַיַּבְתִּי כָּרֵת, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסַּךְ. לְפִיכָךְ הֵעִיד עָלָיו הַכָּתוּב, הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יַחַד, כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יוֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיּוֹרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו, כְּטַל חֶרְמוֹן (תהלים קלג, א-ג). הֵקִישׁ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לְטַל חֶרְמוֹן, מַה טַּל חֶרְמוֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה, כָּךְ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה הַיּוֹרֵד עַל אַהֲרֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה. לְפִיכָךְ כְּתִיב: הַנּוֹעֲדִים עַל ה'. כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פִּיֵּס מֹשֶׁה לְקֹרַח, וְאֵין אַתְּ מוֹצֵא שֶׁהֱשִׁיבוֹ דָּבָר, לְפִי שֶׁהָיָה פִּקֵּחַ בְּרִשְׁעָתוֹ, אָמַר, אִם אֲנִי מְשִׁיבוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי בּוֹ שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל, עַכְשָׁו יְקַפְּחֵנִי בִּדְבָרָיו וּמְקַלְקְלֵנִי, וַאֲנִי מִתְרַצֶּה לוֹ בְּעַל כָּרְחִי. מוּטָב שֶׁלֹּא אֶזָּקֵק לוֹ. כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת, פָּרַשׁ הֵימֶנּוּ. וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם, אַף הֵם עָמְדוּ בְּרִשְׁעָן וְלֹא נִזְדַּקְּקוּ לַהֲשִׁיבוֹ. וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה, הִכְשִׁילָם פִּיהֶם לָרְשָׁעִים, וּבְרִית כְּרוּתָה לַשְּׂפָתַיִם, שֶׁמֵּתוּ כְּבָר וְיָרְדוּ לִשְׁאֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיָרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם וְגוֹ'. לְאַחַר שֶׁיָּרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָה, מַהוּ. הַמְּעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ וְגוֹ'. אָמְרוּ לוֹ: עַל מָה אַתָּה מִתְרַבְרֵב עָלֵינוּ, מַה טּוֹבָה עָשִׂיתָ לָנוּ. הוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרִים, שֶׁהִיא כְּגַן ה', וּלְאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא הִכְנַסְתָּנוּ, אֶלָּא הֲרֵי אָנוּ מֵתִים בַּמִּדְבָּר וְהַנֶּגֶף מִשְׁתַּלֵּחַ בָּנוּ בְּכָל יוֹם, הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם וְגוֹ'. וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד, נִצְטַעֵר לְחַדָּא. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לָאָדָם הַדָּן עִם חֲבֵרוֹ וּמִתְוַכֵּחַ עִמּוֹ. אִם מְשִׁיבוֹ, יֵשׁ שָׁם נַחַת רוּחַ. וְאִם אֵינוֹ מְשִׁיבוֹ, יֵשׁ בּוֹ צַעַר גָּדוֹל.

לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' (שם שם יא). המחלוקת הזו שאתם עושים אותה כנגדינו, אינה אלא כנגד הקב"ה, משל למלך שהיו לו עבדים הרבה, רצה לעשות אחד מהם בר חורין, ליתן לו זמורה, חזר ועשה אותו סנקליטין, עמדו חביריו כנגדו, אילו הוא עצמו עשה בר חורין ונטל לעצמו אותה גדולה, יפה עמדו כנגדו עכשיו שרבו עשה לו, כל מי שעומד כנגדו לא כנגד רבו עומד, אף כך אמר להם משה, אילו אהרן אחי נטל לעצמו את הכהונה, יפה עשיתם שנתרעמתם עליו, הקב"ה נתן לו, שהמלכות והגדולה שלו, כל מי שעומד על אהרן אחי, לא על הקב"ה הוא חולק, לפיכך כתיב ואהרן מה הוא כי תלינו עליו (במדבר טז יא), בא וראה חסידותו של אהרן הצדיק, בשעה שהציק משה על אהרן שמן המשחה, נזדעזע אהרן ונבעת, אמר לו למשה אחיו שמא לא הייתי ראוי להמשח בשמן המשחה, ומעלתי ונתחייבתי כרת, שנאמר על בשר אדם לא ייסך (שמות ל לב), לפיכך העיד עליו הקב"ה, הנה מה טוב ומה נעים וגו', כשמן הטוב [על הראש] יורד על הזקן זקן אהרן וגו', כטל חרמון וגו' (תהלים קלג א ב ג), הקיש שמן המשחה לטל חרמון, מה טל חרמון אין בו מעילה, כך שמן המשחה שעל ראש אהרן אין בו מעילה, לפיכך כתיב הנועדים על ה'.

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל קֹרַח (במדבר טז, ח), מִי שֶׁיֵּלֵךְ וּמְדַבֵּר עִם יוֹסֵף אוֹמֵר לְשִׁמְעוֹן שְׁמַע. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחְזֹר בּוֹ וְאוֹמֵר לְפָנָיו דְבָרִים רַכִּים, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁלֹא שָׁמַע אָמַר עַד שֶׁלֹא יִשְׁתַּתְּפוּ אֲחֵרִים עִמּוֹ, הִתְחִיל לְדַבֵּר לָהֶם (במדבר טז, ח): שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי, הֲקָטָן הוּא הַכָּבוֹד שֶׁבְּיֶדְכֶם, (במדבר טז, ט): הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וגו', חָזַר עַל קֹרַח (במדבר טז, י): וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְּנֵי לֵוִי, לְפִי שֶׁהָיָה גָדוֹל שֶׁבַּשֵּׁבֶט נַעֲשׂוּ אֶחָיו טְפֵלָה לוֹ, (במדבר טז, יא): לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל ה', הַמַּחֲלֹקֶת הַזּוֹ אֵינָהּ כְּנֶגְדֵּנוּ אֶלָּא כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ עֲבָדִים הַרְבֵּה וְרָצָה לַעֲשׂוֹת אֶחָד מֵהֶן בֶּן חוֹרִין וְלִתֵּן לוֹ זְמוֹרָה, חָזַר וְעָשָׂה אוֹתוֹ סַנְקְלִיטִיקוֹס, עָמְדוּ חֲבֵרָיו כְּנֶגְדוֹ, אָמְרוּ אִם הוּא עַצְמוֹ בָּא וְנָטַל לְעַצְמוֹ אוֹתָהּ גְּדֻלָּה יָפֶה עָשׂוּ שֶׁעָמְדוּ כְּנֶגְדוֹ, עַכְשָׁו שֶׁרַבּוֹ הוּא שֶׁעָשָׂה לוֹ, כָּל מִי שֶׁעוֹמֵד כְּנֶגְדוֹ לֹא כְּנֶגֶד רַבּוֹ הוּא עוֹמֵד. אַף כָּךְ אָמַר לָהֶם משֶׁה, אִלּוּ אַהֲרֹן אָחִי נָטַל לְעַצְמוֹ אֶת הַכְּהֻנָה יָפֶה עֲשִׂיתֶם שֶׁנִּתְרַעַמְתֶּם עָלָיו, עַכְשָׁו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לוֹ שֶׁהַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַמַּלְכוּת שֶׁלּוֹ, כָּל מִי שֶׁעוֹמֵד עַל אַהֲרֹן לֹא עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא עוֹמֵד, לְכָךְ כְּתִיב (במדבר טז, יא): וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִינוּ עָלָיו. בּוֹא וּרְאֵה חֲסִידוּתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הַצַּדִּיק, בְּשָׁעָה שֶׁהִצִּיק משֶׁה שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁוֹ נִזְדַּעְזַע אַהֲרֹן וְנִבְעַת, אָמַר לְמשֶׁה, אָחִי, שֶׁמָּא לֹא הָיִיתִי רָאוּי לְהִמָּשַׁח בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ וּמָעַלְתִּי וְנִתְחַיַּבְתִּי כָּרֵת, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות ל, לב): עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ, לְפִיכָךְ הֵעִיד הַכָּתוּב עָלָיו (תהלים קלג, א ג): הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד, כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן, כְּטַל חֶרְמוֹן, הֵקִישׁ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לְטַל חֶרְמוֹן, מַה טַּל חֶרְמוֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה, כָּךְ שֶׁמֶן הַיּוֹרֵד עַל אַהֲרֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה, לְפִיכָךְ הַנֹּעָדִים עַל ה'. כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ פִּיֵּס משֶׁה לְקֹרַח, וְאֵין אַתְּ מוֹצֵא שֶׁהֱשִׁיבוֹ דָּבָר, לְפִי שֶׁהָיָה פִּקֵּחַ בְּרִשְׁעוֹ, אָמַר אִם אֲנִי מְשִׁיבוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי בּוֹ שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל וְעַכְשָׁו יְקַפְּחֵנִי בִּדְבָרָיו וַאֲנִי מִתְרַצֶּה לוֹ בְּעַל כָּרְחִי, מוּטָב שֶׁלֹא אֶזָקֵק לוֹ. כְּשֶׁרָאָה משֶׁה שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת פֵּרַשׁ הֵימֶנּוּ.