Quotation_auto על שמות 30:32

אחר כך צוה שיעשו כיור וכנו לרחצה. ופירש סדר עשיית שמן המשחה ועשיית הקטרת. כי זה סיום כל ענייני המשכן. והרמז בזה כי מיד צוה ונתנו איש כופר נפשו לה'. להודיענו שכל ענייני המשכן הם לתועלת ישראל. ולהשלים נפשם ולכפר על חטאתם. ולא יתגאו לילך אחרי השררה והמעלה. לפני הש"י לא ניכר שוע לפני דל. והדבק אל הש"י הוא הכלי השבור. והוא לב נשבר ונדכה. וזהו מחצית השקל ולא שקל שלם. ולפי שלזה צריך רחיצה וטהרה כאומר רחצו הזכו וגומר. צוה מיד ועשית כיור נחשת לרחצה ונתת שמה מים. לטהר הטומאה. וזהו ורחצו אהרן ובניו ממנו ובבואם אל אהל מועד. כי כל הרוצה להתדבק בהש"י וליכנס למחנה שכינה. צריך להסיר תחלה ממנו דעות זרות שהם מטמאים הגוף והנפש. ולכן צוה ירחצו מים ולא ימותו. וכל זאת ההכנה צריכה להכנס לעולם העליון. וזהו או בגשתם אל המזבח. כאומרם ז"ל מיכא"ל הכהן גדול מעלה נשמתן של צדיקים על המזבח של מעלה. וזה רמוז באומרו ולקח הכהן הטנא מידך. ולפי שזאת הרחיצה צוה שתהיה במים. בא ופירש שאלו המים הם מי תורה שנקראים מים חיים. וזהו ואתה קח לך בשמים ראש וגומר. ושמן זית הין ועשית אותו שמן משחת קדש. וכבר פירשתי למעלה כי שמן זית זך הוא רמז לתורה שיש בה כ"ז אותיות כמנין ז"ך. וזהו שמן משחת קדש רמז לתורה. דכתיב לריח שמניך טובים. תורה שבכתב ותורה שבע"פ. ולפי שהשמן הוא רמז לתורה שהיא קיימת. אמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם. להורות שיהיה בהויתו לעד לעולם לדורותיכם. וזה שאמרו בכל מקום שכתוב לי. אינו זז משם לא בעה"ז ולא בעה"ב. בכהנים כתיב ונתנו לי. בלוים כתיב והיו לי הלוים. בישראל כתיב כי לי בני ישראל. בבכורות כתיב כי לי כל בכור. בסנהדרין כתיב אספה לי שבעים איש. בארץ ישראל כתיב כי לי הארץ. בירושלם כתיב העיר אשר בחרתי לי. במלכות בית דוד כתיב כי ראיתי בבניו לי מלך בתרומה כתיב ויקחו לי תרומה. במקדש כתיב ועשו לי מקדש. במזבח כתיב מזבח אדמה תעשה לי. בקרבן כתוב להקריב לי במועדו. בשמן המשחה כתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי. הא כיצד בכל מקום שכתוב לי. אינו זז משם לא בעוה"ז ולא בעוה"ב. וזה מורה על מה שכתבתי שזה רמז לתורה שהיא קיימת לעולם. ולכן נקראת ברית מלח שמקיימת ונותנת טעם לכל הדברים. בין לכהנים בין ללוים בין לישראל בין למלכים בין למקדש. ולהורות על מעלת השמן הזה אמרו ג"כ שמן משחת קדש יהיה זה. נסים הרבה נעשו בשמן המשחה שעשה משה. שנמשחו בו אהרן ובניו כל ז' ימי המלואים וכלי המשכן של זהב ושל נחשת. ונמשחו ממנו כל הכהנים הגדולים והמלכים. ואפי' כ"ג בן כ"ג טעון משיחה עד עשרה דורות. ועדיין הוא קיים לעתיד. שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם. ולהורות שזה רמז על התורה. אמר על בשר אדם לא ייסך. שאין ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אחר שהיא קיימת לעתיד. וכן אמרו והאוכל הנאות מדברי תורה נוטל חייו מן העולם. והלל אומר ודישתמש בתגא חלף. כנגד איש אשר ירקח כמוהו ונכרת מעמיו:

ואתה קח לך בשמים ראש, מנין למרדכי בתורה שנאמר ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מרי דיכי. תנו רבנן המפטם את השמן ללמוד בו [או] על מנת למסרו לצבור פטור. לסוך ממנו חייב. והסך ממנו פטור שאין חייב אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה בלבד. אמר מר ללמוד בו [או] על מנת למסרו לצבור פטור מנא לן. אתיא מתכנתו מן במתכנתה דקטרת. בשמן כתיב על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו. וגבי קטרת כתיב והקטרת אשר תעשה וגו' לכם הוא דאסור אבל למסרה לצבור פטור גבי שמן למסרה לצבור נמי פטור. ותיהדר קטרת ולילף מתכנתה מן מתכנתו דשמן מה שמן כי מפטם ליה לחצאין פטור אף קטרת כי מפטם ליה לחצאין פטור. אלמא קסבר רבא קטרת שפטמה לחצאין חייב. אמר לך רבא גבי שמן כתיב ובמתכנתו לא תעשו כמוהו כמוהו הוא דאסור אבל חציו שפיר דמי, גבי קטרת כתיב והקטרת אשר תעשה במתכנתה אשר תעשה כל דמקטר ואפילו פרס שחרית ופרס בין הערבים. תנו רבנן שמן המשחה מר דרור חמש מאות, קדה חמש מאות, קמנן בשם מחציתו חמש מאות וקנה בשם חמשים ומאתים נמצאו כולן אלף ושבע מאות וחמשים. תנא מנינא קא משמע לן, האי תנא הא קשיא ליה אימא קנה בשם כי קנמן בשם מה קנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים אף קנה בשם מחציתו חמשים ומאתים והוו להו תרין אלפין. ואימא הכי נמי אם כן נימא קרא קנמן בשם וקנה בשם מחצה ומחצה חמשים ומאתים. אמר ליה רב פפא לאביי כשהוא שוקל בהכרע הוא שוקל או עין בעין הוא שוקל. אמר ליה כתיב בד בבד ואת אמרת בהכרע, אמר ליה והאמר רבי יהודה המקום יודע בהכרעות. אמר ליה הכי קאמר קנמן בשם אמאי מייתי מחציתו חמש מאות חמשים ומאתים בחד זמנא והדר מייתי חמשים ומאתים כיון דכולהו חמש מאות הויין נייתו כולהו חמש מאות בבת אחת מדקא מייתי ליה בתרין זימנין הכרע אית ביה והמקום יודע בהכרעות, ומאי בד בבד, אמר רבינא שלא יניח משקל במשקל וישקול תנו רבנן שמן שעשה משה במדבר בו שלקו העיקרין דברי רבי יהודה. אמר ליה רבי יוסי לסוך את העיקרין אינו ספק אלא באיזה צד עשו הביא העיקרין ושרן במים הציף עליהן השמן וקלע את הריח וקפחן. אמר רבי יהודה וכי נס אחד נעשה בו בשמן המשחה והלא הרבה נסים נעשו בו מתחלתו ועד סופו תחלתו לא היה בן אלא שנים עשר לוג ובו נמשח משכן וכל כליו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים וכולו קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם זה בגימטריא שנים עשר לוגין הויין:

אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת אחת חילוק חטאות ביניהן ומאי היא מפטם וסך שני לאוין [דכתיב על בשר אדם לא ייסך וגו'] וכתיב אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו. אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינן המפטם את השמן והמפטם את הקטרת והסך בשמן המשחה למה ליה דתנא המפטם את הקטרת במיצעא. הא קא משמע לן מה קטרת לאו בפני עצמה וחייבין עליה בפני עצמה אף המפטם את השמן וסך נמי כיון דלאו בפני עצמה חייבין עליו בפני עצמה. וכי תימא משום דקא בעי מתני פיטומי גבי הדדי ניתני איפכא המפטם את הקטרת והמפטם את השמן והסך שמן מאי קא משמע לן דיש חילוק חטאת בינייהו קא משמע לן. סמים (כתוב ברמז שע"ח). תנו רבנן המפטם את הקטרת ללמוד בה [או] על מנת למסרה לצבור פטור להריח בה חייב ואם הריח בה פטור אלא שמעל. מי איכא מעילה בריח והאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה. אמר רב פפא קול ומראה אין בהן משום מעילה כלל וריח לאחר שנעשית מצותו שאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו. תנו רבנן פטום הקטרת הצרי והצפורן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה. מור וקציעה שבולת נרד וכרכם משקל ששה עשר ששה עשר מנה. הקושט שנים עשר קלופה שלשה קנמון תשעה, בורית כרשינה תשעה קבין, יין קפריסין סאין תלתא וקבין תלתא, ואם אין יין קפריסין מביא חמר חורין עתיק, מלח סדומית רובע מעלה עשן כל שהוא. רבי נתן אומר אף כפת הירדן כל שהוא, אם נתן בה דבש פסלה, חיסר אחת מכל סמניה חייב מיתה. רבן שמעון בן גמליאל אומר הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף, בורית כרשינה ששפין בה את הצפורן כדי שתהא נאה, יין קפריסין ששורין בו את הצפורן כדי שתהא עזה, והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין מי רגלים בעזרה מפני הכבוד. מסייע ליה לרבי יוסי בר' חנינא דאמר קדש היא קדש תהיה לכם כל מעשיה לא יהו אלא בקדש. מותר הקטרת מה היו עושין בה מפרישין הימנה שכר האומנין מחללין אותה על מעות האומנין ונותנין אותה לאומנים בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה כאחד מסמני הקטרת. תנו רבנן קטרת היתה נעשית שס"ח מנה שס"ה נגד ימות השנה. שלשה מנין יתרין שמהן כהן גדול מכניס מלא חפניו ביום הכפורים והשאר ניתנת לאומנין בשכרן כדתניא הקטרת וכו'. תנו רבנן אחד לששים ושבעים שנה מפטמין את הקטרת לחצאין לפיכך יחיד שפיטם לחצאין חייב דברי רבי שמעון שאמר משום רבי שמעון (בן) הסגן, אבל שליש ורביע לא שמעתי וחכמים אומרים כל יום מתקן במתכנתה והיה מכניס. מסייע ליה לרבא דאמר שמן המשחה שפטמו לחצאין פטור שנאמר ובמתכנתו לא תעשו כמוהו. כמוהו לא תעשו אבל חציו תעשו. קטרת שפטמה לחצאין חייב דכתיב במתכנתה לא תעשה כל אשר תעשה והא אפשר דעבדת פרס שחרית ופרס בין הערבים: