Musar על שמות 33:7

והיה כל מבקש ה' יצא (שמות לג, ז). זה לשון בעל הטורים, מכאן שצריך אדם לגלות כדי שילמוד תורה, עד כאן לשונו. עוד יש סימן לדבר דברי רז"ל (עי' סוכה ה, א) צא ולמד:

עוד קשה, וישמע משה ויפול על פניו, ואיתא בפרק חלק (סנהדרין דף ק"י) (א) מה שמועה שמע, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן שחשדוהו מאשת איש שנאמר (תהלים קו, טז) ויקנאו למשה במחנה, אר"ש בר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קינא את אשתו ממשה שנאמר (שמות לג, ז) ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה, עד כאן. ויש להקשות אף שהיו רשעים, איך סלקא אדעתייהו לחשוד את משה באשת איש. הנה באשתו נאמר (שבת פז, א) ופירש מדעתו, קל וחומר מאשת חבירו, א"כ מה טעם היה לרשעים לחשוד חשד שהוא רחוק מן השכל. והרבה מפרשים כתבו שענין חשד מאשת איש אינו כפשוטו, רק רומז על נבואת משה, שכפרו ואמרו שנבואתו אינה פנים בפנים פה אל פה שהיא מעלה יתירה על שאר נביאים שנבואתם הוא ע"י אמצעים והם באמצעית כת מלאכים הנקראים אישים ע"ש שבאמצעותם בא הנבואה למין האישים דהיינו בני האדם המקבלים השפעת הנבואה באמצעיתא, והמקבלים נקראים אשת איש כמו אשה המקבלת ההשפעה מאישה, וכוונתם בזה לחלוק על משה רבינו ע"ה מדוע יתנשא על כל הנביאים שוים בנבואתם, וכן פירש הרב במורה נבוכים:

אבל לא הבנתי מה ראיה מייתי מן ויקנאו למשה במחנה שהוא לשון קינוי וסתירה משמע דאיירי באשת איש כפשוטו. ושמעתי מפרשים שנתנו טעם לפגם על החשד הזה של אשת איש והיו מקנאים נשותיהם באמרם כי על כן עשה לאהרן אחיו ולבניו כהנים שאז יחפה עליו בהשקת מים המאררים מאחר שהוא אחיו, והמחלוקת היה על אהרן, על כן אמרו שבודאי זה החשד אמת. ואין להקשות [על] זה הלא ומשה יקח את האוהל ונטה מחוץ למחנה (שמות לג, ז), זה היה קודם שנתכהן אהרן, דהיינו ממחרת יום הכפורים עד שהוקם המשכן. דמכל מקום כבר הודיע משה רבינו ע"ה שנצטווה להיות אהרן כהן, דהיינו תכף שצוה על מלאכת המשכן ובגדי כהונה הודיעם שאהרן נבחר לכהן. והותחל החשד הזה ואז נטה לו מחוץ למחנה, יצא מחוץ שלא יחשדוהו עוד כדפירש רש"י. ועתה בשעת המחלוקת הוציאו מפיהם החשד, ואז וישמע משה ויפל על פניו, כך יש לפרש על דרך הפשט. אמנם עדיין אנחנו צריכין למודעי: