Musar על שמות 35:22

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל (שמות לה, א). האריך בכאן הזוהר (ח"ב קצו, א) במאוד שלא יתערבו הנשים בין האנשים בשעת הוצאת המת, ובל יראו ובל ימצאו. ואמר רבי שמעון רובא דעלמא לא מיתו עד דמטא זמנייהו, בר דלא ידעי לאסתמרא גרמייהו, דהא בשעתא דמיתו אפקי ליה לבי קברי, מלאך המות אשתכח ביני נשי כו', ע"ש שהאריך. וכתב שזהו הענין שהיו רגילין בשופרות בשעת מיתה, והוא לערבב השטן. והוא ביני נשי מכח חטא חוה שהביאה מיתה לעולם. ועתה במעשה העגל בא השטן ורקד ביניהם, ועל זה ויקהל משה את כל עדת בני ישראל אילין דכניש לון ואפריש לון לחודייהו, ומלאך המות לא הוה פריש מנו נשין עד דאתוקם משכנא כו', הה"ד (שמות לה, כב) ויבאו האנשים על הנשים. ויביאו האנשים לא כתיב, אלא ויבואו, דארחא לא הוה עמהון אלא לבתר כתפייהו בגין דמלאך המות לא אתפריש מבינייהו עד דאתוקם משכנא כו':

בצאת ישראל ממצרים ציוה הקדוש ב"ה תפילין של יד נגד הלב, ותפילין של ראש בין העינים, וכבר כתבתי (עי' תושב"כ פ' במדבר-נשא-בהעלותך תו"א ד"ה ומה שהזכיר) בשם הזוהר (ח"א כח, ב) שסוד (בראשית ג, כא) ויעש אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור, הם התפילין של יד ותפילין של ראש. ולעתיד לבא יהיו אור. וכשקילקלו בעגל, התחילו לתקן במשכן. על כן תלה (שמות לה, כב) בנדיב לב, (שם לא, ו) וכל חכם לב. ואהרן שקיים (שם ד, יד) וראך ושמח בלבו, זכה לחש"ן, היפך נח"ש שהביא קילקול לעולם באמצעית אשה. ואף לאחר כור הברזל לא היה כח שתהיה הגאולה מצד הזכר, ומאחר שעדיין לא נתעטרו בתורה ובמצות על כן לא נתקיים (בראשית א, כח) וכבשוה לעולם הנקיבה, ולא היתה מגעת הגאולה אלא עד כח הנקיבה דהיינו מצד השכינה שהיתה עמם בגלות כמו שכתוב (ישעיה נ, א) ובפשעיכם שולחה אמכם, ועיין בפרדס בשער השערים שלא היתה הגאולה כי אם מצד המלכות. וזהו שאמרו רז"ל (שמו"ר כג, יא) כל השירות בלשון נקיבה. והיה ראוי ליתן במתן תורה, אלא שגם שם נאמר (דברים ה, כד) ואת תדבר אלינו, התשת כח כביכול כנקיבה, ואז התחיל התשות עד שיצא מכח אל הפועל בעשיית העגל ששמטו רגל אחת מטטרמולין שראו בעת מתן תורה, וחשבו מחשבה רעה כדאיתא בדברי רז"ל (שמו"ר מב, ה) שאמר הקב"ה למשה אתה רואה ראייה אחת כו', ואז חזר העולם לגמרי לקילקול ונגזר שיעבוד מלכיות, כי לולא זה אמרו רז"ל (שמו"ר לב, א) חירות ממלאך המות חירות ממלכיות, ואף הגאולות שהיו בכל עת בלשון נקיבה מיוסדות, כי לא היתה הגאולה רק שהיו מוסיפין כח בנקיבה של מעלה כביכול שכינה בגלות: