Musar על שמות 4:18

הקושיא מפורסמת, מה עלה על דעת בני עליה כאלה להתיר נגד הדין. שאם נדר על דעת חבירו, אין לו התרה אלא בפניו, וילפינן מוישב משה אל יתר חתנו כו' (שמות ד, יח). והרא"ש כתב, דסנהדרין הוצרכו לעשות מפני אימת המלך, בבית יוסף טור יורה דעה סימן רכ"ח. וקשה, הלא הם והמלך חייבים בכבוד מלך מלכי המלכים הקב"ה. ואפשר דבאמת חטאו הסנהדרין דחזי מה עלתה להם. וכן מוכח התחלת המאמר, אל תהי פרשת נדרים קלה בעיניך, וקשה מהיכי תיתי להיות קלה. אלא הכי פירושו, דאמרו רז"ל (נדרים כב, א) הנודר כאלו בנה במה. והמקיימו כו'. מאי תקנתיה, ילך אצל חכם ויתיר לו. על זה אמר מכל מקום אל יהי ההיתר קל בעיניך, דחזי מה עלתה לסנהדרין. גם צדקיה היה צדיק גמור, איך עלה על לבו אשר בזה אלה. והתוס' והר"ן כתבו והביאם בית יוסף, שהיה דבר מצוה, לפי שצדקיה היה מצטער ביותר על שלא היה מגלה הדבר, והיה מתבטל ממלכות שמים. גם יש להתבונן, מה ענין הארנבת, ומלך כמותו יחשוק לזה. עוד קשה, הזכרת זכות אברהם וזכות יעקב, וזכות יצחק לא הזכירו. ומצינו בהיפך פרק ר' עקיבא (שבת פט, ב) בענין פסוק (ישעיה סג, טז) אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו כו', עיין שם. גם קשירת שערות ראשיהן בזנבות הסוסים בודאי בו רמז:

וכן מצינו במשה רבינו, שהנה הקב"ה צוה למשה רבינו לעזוב בית יתרו ולחזור למצרים כדי שיוציא את בני ישראל ממצרים, ואעפ"כ לא יצא משה רבינו עד שנטל רשות מיתרו וכמו שכתוב, "וילך משה וישב אל יתר חותנו ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים ויאמר יתרו למשה לך לשלום" (שמות ד', י"ח).

וכבר רמזתי למעלה כי שם ידו"ד נכלל באות יו"ד במילואה. וכן תמצא ביתרו בחינת י' ובחינת ו' ובחינת ד'. בחינת י', לאחר שנתגייר וקיבל תרי"ג מצות נקרא יתרו, וקשה הלא ביתרו יש ג' יותר מתרי"ג. וקצת מפרשים כתבו מה שכתבו. ונראה כי לאחר שנתגייר לא ראוי לקרוא רק בשם תר"ו כי לא הוסיף רק תר"ו מצות, שהרי ז' מצות שהם ג"כ בבני נח כבר הוא מצווה ועומד, אשר מטעם זה נקראת רו"ת כי הוסיפה תר"ו מצות. ועל כן נראה דנקרא תר"ו ג"כ על שם זה, וי' הנוספת היא לגדולה ולכבוד להיות יו"ד נרשמת בשמו, מאחר שידע והעיד כי גדול ידו"ד. וכן עשה רושם באות ו' במה שגרם לשום שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים שרי עשרות, פירש רש"י שרי אלפים שש מאות, שרי מאות ששת אלפים, שרי חמשים י"ב אלף, שרי עשרות ס' אלף, עד כאן. ומקשין העולם וכי רש"י חושבנא בעלמא בא לאשמעינן: